לפני חודש וחצי בערך היתה בערוץ 2 תוכנית על אחד, "יובל המבולבל".
(http://www.keshet-tv.com/UvdaVideoPage.aspx?MediaID=14110)
יובל הוא בעצם ליצן, כוכב ילדים. המלך הבלתי מעורער של הזאטוטים באשר הם.
הוא קירח, לא ממש יפה, יש לו קול צרוד שבאותה מידה יכול היה להפחיד את הילדים במקום להצחיק אותם ושירים חמודים.
אבל הוא לא פראייר, יובל המבולבל.
אתם מבינים, יובל המבולבל הוא האמן הכי מצליח בישראל.
לפי ערוץ 2, הוא מוכר יותר כרטיסים משלמה ארצי ויותר קלטות מדץ ודצה (וכנראה מוכר יותר מגולדסטאר גם).
יובל השקיע כמעט כל מה שהיה לו בקלטת הילדים הזאת, אחרי שדחו אותו כל מיני גורמים, והגשים חלום.
כך שלמעשה, יובל המבולבל הוא אחד האנשים הכי פחות מבולבלים שיש.
הוא יודע בדיוק מה המטרה שלו, בדיוק איך להשיג אותה, ומה צריך לעשות בשביל זה.
והוא עשה את זה, ביג טיים.
ואני הסתכלתי עליו, ובאופן אגואיסטי משהו חשבתי על עצמי.
איך בעיני כולם אני כל כך ממוקד, כל כך מפוקס במטרה ובאיך להשיג אותה.
כל כך נחוש, ועיקש, ושאפתן.
וכרגע אני מסתכל קדימה, ואין לי שום מושג איפה אני אהיה ומה אני אעשה בעוד חודשים ספורים.
אין אצלי שום דבר יציב בחיים עכשיו.
ולעזאזל, אני מבולבל. אבל באמת.
הרבה יותר מיובל המבולבל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane