החלק הפחות נעים של ההחלמה ממחלת הנשיקה הוא החזרה לשגרת הלימודים וכתוצאה מכך החזרה לדירה. לא שאני כ"כ שונא את הדירה, פשוט את השותף החייזר אני לא יכול לסבול. וכיוון שהחרא הקטן נמצא פה בערך 25 שעות ביממה גם כשאין לו לימודים זה די גורם לי לחזור לבית ההורים כל אימת שאני יכול.
השבוע גם השותפה שלי נמצאת פה (גם היא מנסה להיות פה כמה שפחות) אז הדירה שוקקת חיים באופן מיוחד.
אלו היו 60 שניות של הקדמה לקטע שאני הולך לספר עליו עכשיו:
השותפה ואני יושבים במטבח ומדסקסים ענייני לימודים (מדסקסים = אני מתבכיין שיש לי 5000 עמודים לקרוא למבחן של שבוע הבא והיא מהנהנת בהבנה). "ס'אומו, עד 4:00 בבוקר ישבתי על החרא הזה" אני אומר לה, ובדיוק נכנס החייזר למטבח ומתערב בשיחתנו. לחייזר יש קטע מוזר כזה (אחד מרבים) שהוא אוהב לדבר איתנו באנגלית. הוא חושב שהאנגלית שלו ממש משובחת למרות שאובייקטיבית היא לא שווה יותר מהממוצע של כיתה ט'.
"אני מבין שהיה לך מעניין אתמול בלילה" הוא אומר לי (אני חוסך מכם את האנגלית הקלוקלת, תודו לי אח"כ). "מרתק", אני עונה לו בחוסר סבלנות. "כן, גם לי!" מפטיר החייזר אגב חיוך מגעיל, מסתורי ודוחה. "מה היה לך?" שואלת השותפה את השאלה שהחייזר כ"כ רצה שתישאל.
"I had a girl last night!" עונה החייזר המתלהב.
"well you probably suck because I didn’t hear a god damn thing", לא התאפקתי. השותפה צוחקת, החייזר מרגיש את האגו נפגע. "מה, לא שמעת כלום?" הוא שואל (בעברית!). "בחיי שלא", אני עונה לו. "אני מכיר פסיכיאטר מצוין אם אתה צריך משהו להזיות".
"דווקא חשבתי שהיא עשתה הרבה רעש.." אומר החייזר באכזבה. הוא כנראה חשב שהוא יהיה נתון לחקירה צולבת אבל הופתע שזה הגיע למצב שהוא צריך לשכנע אותנו שזה באמת קרה ואנחנו צריכים לקחת את המילה שלו.
"בבכורה שלי אחרי מחלת הנשיקה גלית העירה את שתי השותפות שלה", המשכתי להתגרות בו. עזבו את זה שהיתה רק שותפה אחת בבית אז וגם היא היתה ערה, לא נתתי לעובדות לבלבל אותי בעניין הזה.
החייזר כנראה הבין שטפיחה לאגו לא תבוא מאיתנו ופרש לחדרו. השותפה ואני מסתכלים האחד על השני ומגיעים למסקנה אחת: לא יכול להיות שהחייזר הזה, המכוער הזה, הקרפיון הזה, הביא בחורה אתמול.
"באמת לא שמעת כלום?" היא שואלת רק למען הסר ספק. "שמעתי שהוא חירבן בערך ב-2:00" אמרתי לה. את זה באמת אי אפשר היה שלא לשמוע במיוחד כשמסביב הכל שקט.