MrCellophane

לפני משהו כמו 12-13 שנים היה לאמא שלי חבר טוב שקוראים לו אלי.

אלי היה טיפוס קצת מוזר, אדם רחב מימדים, שרירי ומחוספס שהיה רוקד ריקודי עם וכותב שירה.

בנוסף לכל אלי היה גם קצת שיפוצניק, אז הוא בא אלינו כמה פעמים לסדר דברים בבית, בכיף.

אלי מאוד אהב אותי ואת אחי.

פעם הוא הביא לנו איזו ספה חדשה שהוא קנה בשטחים, ואחרי שבוע אני ואחי הלכנו מכות ופירקנו אותה.

מאז כל אחד זכה לכינוי שלו: אני הייתי "ברוס לי" (הוא הגה את זה עם חולם וכמילה אחת, כמו BROSLI), ואחי היה "נינג'ה".

כל פעם בטלפון הוא היה שואל את אמא שלי מה שלום ברוסלי ונינג'ה, ואם אנחנו עדיין רבים.

עם השנים הקשר התרחק ולמעשה נותק.

לפני שנה שמענו שאלי חלה בסרטן, ואצלנו במשפחה זה אומר גזר דין מוות. בינינו לבין עצמנו התחלנו להתאבל על אלי.

אבל אלי כמו אלי, ניצח את הסרטן.

והוא אפילו התקשר לפני שבוע.

והוא אמר שהוא רוצה לבוא, ושהוא פשוט חייב לראות את עו"ד ברוסלי.

איזה חיוך שזה העלה לי.