MrCellophane

כשהייתי בצבא היה לי חבר טוב ששירת איתי, שהיתה לו יכולת כתיבה מופלאה.

ממש לפי הזמנה הוא היה יכול לכתוב סיפורים, שירים או סתם הגיגים.

בתקופה שאותה אני זוכר כמדכאת ביותר בחיים שלי, הוא היה מצליח להעלות לי חיוך עם איזה סיפור קצר ששלח לי במייל הפנימי (שאז, כמובן, לא קראו לו מייל פנימי, אבל זה עניין שולי לחלוטין, למרות שאני טורח לציין אותו וכותב עליו כבר איזה שתי שורות, בלי שום סיבה נראית לעין ומבלי שתהיה לכך משמעות בכל צורה שהיא).

פעם אחת, ובעקבות האירועים שהתרחשו באותה העת, הוא כתב איזה קטע שכותרתו היתה "מלך עיוור צבעים".

אני לא זוכר בדיוק איך הוא היה כתוב, כי עברו כבר כמעט 10 שנים, אבל שחזרתי אותו כמיטב יכולתי.

פשוט היום היכתה בי איזושהי תובנה, ונזכרתי בו בעקבות כל מיני אירועים.

זה הלך בערך ככה:

"בעולם קדום, חיו שני שבטים

חלק עם וחלק בלי - צבעים.

הבדל ניכר היה בין השניים,

שהרי הצבועים היו ה"עליונים"

מעמד עליון ניתן להם,

לא כי היו יותר טובים,

פשוט משום שגופם מעוטר היה בצבעים

וכך חיו ללא שינויים,

נחותים ועליונים

עד אשר לכס המלכות עלה

מלך עיוור צבעים

שלא הבחין בהבדלים.

בעולם קדום, חיו שני שבטים

היום כולם עבדים

של מלך עיוור צבעים".

אני רוצה את הצבעים שלי.