לאחד, ארנון גלעדי, סגן ראש עיריית תל אביב, הבליח רעיון.
למה שלא נעשה אפליה מתקנת בהנצחת אישים בתל אביב, חשב גלעדי, איש קטן אך חובב פרסום גדול, ונקרא רחוב על שמו של זוהר ארגוב.
הסיבה, לפי מר גלעדי, היא שקיים חוסר איזון בולט בין הנצחת אישים אשכנזים לבין הנצחת אישים מזרחיים, והגיע הזמן להנציח גם מזרחיים שעיצבו את אופיין של המדינה והעיר.
עצם העלאת הרעיון מצד גלעדי נעם, כצפוי, לאנשי התקשורת, ולא עבר זמן רב בטרם זכה העניין לכיסוי באתר וואלה ובתוכנית של עמנואל רוזן ודנה ויס בערוץ 2.
אלה, לפחות, העלו עניין שככל הנראה נעלם מעיניו של גלעדי - שזוהר ארגוב היה מכור לסמים קשים, ויש ספק של ממש האם הוא ראוי להנצחת שמו ברחוב.
אלא שגם ויס ורוזן כשלו במסקנה, ולא היססו לקבוע כי "אם היו קוראים לו מוישל'ה רבינוביץ', לאף אחד לא היה מפריע שהוא השתמש בסמים".
הוסיפו והגדילו לעשות, והביאו שורה של מוסיקאים מרחבי העולם, בהם ג'ימי הנדריקס, אלביס וכיוצא באלה גדולים ומפורסמים, שהחריבו עצמם בסמים וזכו להנצחה הולמת.
אלא שגם גלעדי, ואחריו ויס ורוזן, כנראה לא מודעים להספק הרב של זוהר ארגוב בימי חייו הקצרים.
ארגוב, למי שלא ידע, הואשם, בנוסף לאישומים הרבים בענייני הסמים, גם בגניבת נשק משוטר, והשיא - בנסיון לאונס.
את מותו מצא מידיו שלו במקום שהיה עבורו כבית שני - בית המעצר.
הקול הערב והשירים הנוגעים, אסור לשכוח, בקעו מגרונו של עבריין רב מעללים, אשר הסתבך במגוון רחב של עבירות מכל קצוות חוק העונשין.
האם זהו האדם שראוי להנציח בקריאת רחוב על שמו?
אבל ארנון גלעדי, בין אם מודע לכך ובין אם לאו, רוצה ייצוג "לכל מגוון הקשת של הדעות והצבעים".
אין זאת אלא שהקשת הנ"ל כוללת גם עבריינים, ומה טעם לכך שאלו יופלו לעומת חבריהם שומרי החוק?
ומדוע שלא ירחיק גלעדי ויציע גם להנציח את יחזקאל אסלן, עוד "מלך" (ולמי שלא יודע, אסלן היה מלך העולם התחתון עד לחיסולו, ככל הנראה בידי רוזנשטיין ואנשיו).
ואולי גם יציע להנציח את פליקס אבוטבול, או חנניה אוחנה, והרי כולם מזרחיים מבטן ומלידה.
ארנון גלעדי רק מביע תקווה שמועצת העיר תיענה להצעותיו, ותשכיל להבין שזו דרישה "צודקת והוגנת", לדבריו.
הצדק וההגינות, כידוע, הם חלק בלתי נפרד ממורשתו של זוהר ארגוב.