MrCellophane

השבוע - משפחת צלופן יוצאת למסעדה ידועת שם לחגוג יום הולדת.

עוד לפני שאנחנו מתיישבים אחי מתחיל עם התלונות. "מה זה הכיסאות זבל האלה", "יאללה גם כן התפריט הזה, אי אפשר להבין מפה כלום" וכו'.

אחרי התלונות מתפנים לבחור את היין. אמא עושה פרצוף, אנחנו בשום אופן לא מוותרים. אחותי בוחרת, עניין של 200 ש"ח לבקבוק. מרימים לחיים.

האוכל טוב, המחירים מופקעים.

אני מביע ביקורת, ואחי מחליט שבעזרת קשריו הענפים הוא יסדר לי לכתוב טור ביקורת מסעדות במקומון ידוע.

נראה.

עם התקדמות הארוחה, היין נגמר. מבט לאמא, לא מוכנה לשמוע בכלל.

מסתכל על אחי. "אתה בפנים?" - הנהון.

מסתכל על אחותי. "את בפנים?" - "בטח".

הילדים מחליטים פה אחד - עוד בקבוק יין, עלינו.

אמא עושה פרצוף, ואנחנו משכנעים אותה שיין עושה את הארוחה.

"אם זה עושה את הארוחה, נזמין 2 בקבוקי יין ונלך לאכול סביח", אומרת הפולניה.

בסוף שילמנו את החשבון המנופח, ויצאנו שמחים ומבושמים הביתה.

סה"כ - הצלופן מסכם שבוע יום הולדת שהיה בו הכל.

חופש - כמו אוויר לנשימה.

מסעדות - מעולות.

טלפונים - המון.

מתנות - נהדרות (שתיים מרגשות במיוחד, מהאקסית ומהחבר הכי טוב).

סיכום - מושלם.