חזרתי למשרד אחרי האתנחתא הצומית של אתמול.
מסיבה לא ברורה התחלתי את הבוקר עם מצב רוח טוב, ראיתי כמה אנשים שלא ראיתי כבר הרבה וקשקשתי איתם כמה דקות ואז עליתי למשרד.
בהתחלה חשבתי שטעיתי במשרד, אבל לא.
מסתבר שעובדי הניקיון היו פה אתמול, ועשו מינימום הפיכה צבאית.
המחשב שלי הועבר משולחן אחד לשולחן אחר, והשולחן שהמחשב נשלל ממנו עף אחר כבוד לצד השני של החדר.
כל הפתקים שאני כותב לעצמי, תוך כדי קריאה של 400 עמודי פרוטוקול, התעופפו לשלושה מקומות שונים.
ארגזים עשו החלפות במקומם, כיסאות עברו דירה, קלסרים נדדו.
אני כבר מרגיש את החום הזה בבטן, ואני מכיר אותו כבר כל כך טוב שאני יודע בדיוק מה אני צריך לעשות.
מרים את הטלפון ומחייג. מציג את עצמי.
"אני רוצה שתגידי לי עכשיו מי היה פה אתמול".
וכמצופה, השיחה עלתה לטונים גבוהים (מצידי) והתנצלויות (מצד המסכנה שאחראית על עובדי הניקיון).
היא הציעה לשלוח שניים מהם למעלה כדי לסדר בחזרה, וסירבתי.
אני הרי עושה את זה ב-10 דקות והם לא יודעים שום דבר על איך החדר היה מסודר.
אבל לעזאזל, מה כבר עובד ניקיון צריך לדעת לעשות אם לא להחזיר את הדברים למקום שהם היו? ומילא אם סתם היה מדובר רק באיזה קלסר, כל החדר אחרי ציקלון.
ואחרי כל זה אתם חושבים שלפחות החדר נקי?
זיבי נקי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane