נדמה לי שאני כבר לא שיכור.
אמנם עדיין בתחושת ריחוף קלה, מלווה בכאב ראש עמום ועייפות כרונית, אבל לא מה שהיה אתמול.
חתונה.
ידידה טובה, שאפילו הייתי העד שלה ברבנות.
הרבה חברים שיודעים לעשות שמח, הרבה אלכוהול משובח.
אפילו הנוכחות של אמא שלי לא יכולה להרוס.
פאק, אני בן 28, למי איכפת אם היא תראה אותי עם צ'ייסר אחד בכל יד וסיגריה בפה.
התחלתי עם שני וודקה-רדבול, שני צ'ייסרים של וודקה כוס יין.
על בטן ריקה.
ואז רק היתה החופה :)
בהמשך הערב "גיוונתי" בין הוודקה-רדבול והצ'ייסרים. איבדתי את הספירה.
בשלב מסוים אחי ואחותי כנראה חשבו שצריך לשמור עלי, וכשראו אותי לוקח עוד וודקה-רדבול מהבר הם ביקשו כל אחד שלוק, והשאירו אותי רק עם קרח.
את רוב הערב העברתי ברחבת הריקודים. אני (!) ברחבה.
כמעט ולא ישבתי ליד השולחן, ואכלתי דוגמיות אוכל זעומות. אני.
ואז הגעתי הביתה, ומסתבר שאני זה שצריך לקחת את הכלב לסיבוב.
עשינו טיול של 10 דקות, ושברובו אני שוטטתי הרבה יותר ממנו.
אחרי המקלחת ניסיתי לישון, אבל הבטן הציקה לי.
נכנסתי לחדר האמבטיה, ביתו הזמני של הכלב כיוון שלמטה משפצים.
הכלב מלווה אותי במבט של "מה נסגר איתך בנאדם". אני לא בטוח מה אני רוצה לעשות, לא בטוח אם אני הולך להקיא, אז ליתר ביטחון אני רוכן על האסלה.
הכלב מחליף למבט של "אמרתי לך שהכי טוב לשתות מהאסלה".
אני לא מקיא.
חוזר למיטה וישן לסירוגין בערך 12 שעות.
בוקר טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane