MrCellophane

אתמול נרצח בביתו השופט עדי אזר מביהמ"ש המחוזי בת"א.

את ההלם והזעזוע אני מרגיש עד עכשיו, כמו כל ה"קהיליה המשפטית" שאני מרשה לעצמי להגיד שאני נמנה עליה.

לפני קצת יותר מחצי שנה, כשהחלטתי להתמחות בביהמ"ש המחוזי בת"א, ערכתי מחקר קטן על כל השופטים. דברים בסיסיים – תחום עיסוק, ביוגרפיה, פסיקה נבחרת וכדומה. בסופו של דבר לא שלחתי קו"ח לשופט אזר, כיוון שבאותה תקופה הוא היה רשם ולא ניתן היה לדעת אם יזכה במינוי של קבע למחוזי.

אחד השופטים אצלם התראיינתי הוא תושב רמת השרון. ההלם של הידיעה הראשונית הוא משהו שקשה לתאר. מוזר קצת שכשהתברר שלא מדובר באותו שופט ההלם לא פחת.

מי שמכיר אותי, אפילו קצת, יודע על שאיפתי להתמנות בעתיד לשפיטה.

גם ההחלטות שאני מקבל עכשיו בנוגע לקריירה המקצועית שלי נובעות מהשאיפה הזאת. אני פשוט לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר..למרות שכבר שמעתי על מקרים של איומים על שופטים. וכשאני רואה את התמונות מזירת הרצח אני חושב לעצמי..איפה אנחנו חיים?