מצא חן בעיני הנושא החם הפעם.
אני איש של נימוסים.
אני לא אוכל כשאני מדבר עם אנשים בטלפון, לא מפנה את הגב כשמישהו מדבר אלי, לא קוטע מישהו באמצע משפט כדי לדבר עם אדם אחר וכו'.
יש לי כבוד לבני אדם.
ככה לפחות אני רואה את זה, ואני מודע לכך שיש הרבה אנשים שלא רואים איתי עין בעין.
אז הנה ההתייחסות שלי לחלק מהשאלות ששרה העלתה בפוסט שלה:
- איך מקבל בעל הבלוג שיחה בין שני מגיבים שמתנהלת אצלו בדף התגובות?
למרות שתגובה נועדה לבעל הבלוג, התפתחה לה מן לגיטימציה כזאת למבקר להגיב על תגובה.
זה נראה לי סביר (יחד עם ה"התנצלות" המקובלת על ההידחפות..), אבל ברור שלנהל צ'ט שלם על פלטפורמה של תגובות לפוסט זה לא לגיטימי בעליל.
- איך מתקבלות תגובות ארוכות ארוכות, מאלה שלא פעם אני מרשה לעצמי? (מעניין שלפלטפורמה הטכנית של אישרא יש תשובה נחרצת: עד 1000 תווים זה בסדר, אחר כך לשתוק)
תומך בפלטפורמה של ישרא.
יש לך משהו להגיד שאורכו יותר מ-1000 תוים? שלח מייל.
- מתי ואם בכלל מותר להתערב בדיאלוג שמתנהל בין בעל הבית לבין מגיב שלו?
מעבר למה שכתבתי על שיחה בין שני מגיבים, נראה לי שהכללים הם פחות או יותר זהים למצב אמיתי שבו שני אנשים מדברים ביניהם.
- איך להתייחס לבלוגר שלא עונה למגיבים שלו, או עונה רק לחלקם, מה הוא אומר בזה?
בעיני זה זלזול בוטה.
בן אדם קורא את מה שכתבת, חושב ונותן לך פידבק - התעלמות זו התנהגות מגעילה.
המקרים היחידים שאני יכול לחשוב עליהם שיצדיקו את זה הם מגיבים "סדרתיים" שלמעשה מפרסמים את הבלוג שלהם ולא באמת השקיעו בקריאה ובכתיבת התגובה.
- מה המסר של בלוגר שאצלו הגבתי בקביעות, אבל הוא מעולם לא נכנס אלי?
שכנראה שלא יצרת אצלו מספיק עניין.
אני מודה שאני נכנס לכל אחד שמגיב אצלי, ולו בשביל לדעת בן/בת כמה הם ועל מה הם כותבים.
- לתת עצות או לא לתת עצות?
לתת. זה חלק מהפידבק.
מה שבעל הבלוג עושה עם העצות האלה זה כבר עניין שלו.
- איך ואם בכלל להגיב לפוסט שאני לא מסכימה עם מה שכתוב בו?
הכי קל בעולם. אומרים "אני לא מסכים" ומציגים את התזה שלכם בפני בעל הבלוג.
הדיונים הכי מעניינים נובעים מנקודה של אי-הסכמה.
מה אתם אומרים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane