MrCellophane

כבר כמעט שכחתי כמה זה כיף, להסיר מעלי את התחפושת הזאת שמתחייבת מהגיל, או מהמקצוע, או מאלוהים יודע מה, ופשוט לחזור להיות ילד לכמה שעות.

נפגשים לנגן. שלושה חברים טובים.

נכנסים לחדר החזרות, ומשאירים הכל בחוץ.

אני את עול העבודה, התיקים הקשים שמשחקים לי בראש, האחריות. הם משאירים מאחור גם את הנשים השתלטניות שלהם, שגוערות בהם אם הם קצת משתטים ולא נותנות להם להיות הם עצמם.

את שישיית הבירה דווקא מכניסים לפנים.

אני עם הגיטרה החשמלית, מתחיל עם הרבה "רעש" בשביל להוציא את האנרגיה (מטאליקה). החבר'ה משתפים פעולה.

אח"כ כמה קאברים נחמדים, ואז מתחילים להשתטות.

זלינגר מחקה את אביב גפן ב"אהבנו" (ומנגן את הקלידים בצורה מושלמת), טל מנסה לחקות את יזהר אשדות וניסים סרוסי, ואני מחקה את קורין אלאל ב"ארץ קטנה עם שפם" ואת ערן צור ב"בלילות של ירח מלא".

שותים בירה, מתפוצצים מצחוק ועושים המון שטויות.

זמן קסם.