MrCellophane

בשעה טובה חזר הפלייסטיישן מהביקור בחו"ל, והוא הביא איתו גם את האח שלי.
מה שהתחיל כמאסטר-פלאן לבלות חודשיים וחצי בחו"ל ולחזור עם כיסים תפוחים משטרות של יורו, הסתיים בביקור בזק של שלושה שבועות ובמכנסיים בלויות ללא כיסים.

וכך, כאשר שנת לילה של שעתיים באמתחתי, מצאתי עצמי באולם מקבלי הפנים מחכה לאיש העסקים המבריק שחזר עם תאוותו בידו. העיניים נעצמות להן מעצמן וגם לוח הנחיתות הענק נראה מטושטש, ובכל זאת לא חששתי מטעות בזיהוי.

באופן צפוי למדי, מזוודתו של הבחור יצאה ראשונה וחיש קל הוא מצא דרכו החוצה. כעבור דקות אחדות אני רואה בין אנשי העסקים (האמיתיים) וחליפותיהם עלם צעיר שנראה כאילו חזר משנתיים בהודו.
הלכתי לעברו ותוך זמן קצר כבר שילמתי את המחיר המופקע של החנייה בדרך הביתה.

את אור השמש כבר לא ראיתי אח"כ...רק שחקנים וירטואלים המרצדים על המסך וחורצים את גורל ההתערבות שלי ושל הסטלן.
התגעגעתי אליך, פלייסטיישן יקר. כמה שטוב שבאת הביתה.