MrCellophane

אז האמא שוב נסעה, והפעם לשלושה שבועות. רק את עצמי אני יכול להאשים – אני שכנעתי אותה לנסוע. הזדמנות של פעם בחיים וכאלה.

החדשות הטובות: הבית עוד לא מלוכלך. החדשות הרעות – הזמן עובד לרעתי. אני הרי זוכר היטב את צבא הזבובים ושיירת הנמלים מהפעם הקודמת (ואגב, השרשרת האנושית של המתנחלים – בהשראת הנמלים אצלי בבית).

אלא שהפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, יש לי את כל הסיבות לנטוש ולהשאיר את אחיי לגורלם. תקופת המבחנים שעדיין בעיצומה נותנת לי את הצידוק המוסרי לחזור לדירה לכמה ימים של שלווה יחסית, רק כדי לחזור ולפנות את פגריהם לכשאשוב. החדשות הטובות: אין נקיונות, אין טיולים עם הכלב, אין להשקות עציצים. החדשות הרעות: אני אשכרה אצטרך ללמוד, וכמובן לסבול את נוכחותו של החייזר, הלא הוא השותף שלי בדירה. החיים מלאים בהכרעות קשות.

בינתיים אני נהנה מהיעדר הפיקוח האימהי על הזמנת אוכל מבחוץ. שיירות של שליחים (מה יש לי משיירות היום??) עושים את דרכם לאימפריה עם שלל המבורגרים, שווארמות, סיני, יפני, תאילנדי ושאר ירקות (צורת ביטוי, תדבק לשוני לחיכי אם אני אזמין ירקות).

בקצב הזה לא יהיה מנוס מלמצוא מקורות מימון חיצוניים, אולי לחזור לרעיון הישן של למכור את האחות לישמעאלים. גם על הכלב נראה לי שאפשר יהיה לקבל מחיר טוב.