MrCellophane

חודש וחצי של מבחנים הבעירו לי את המוח. כדי לנסות לעורר בעצמי טיפת מוטיבציה (שלחלוטין אין לי) לקראת היישורת האחרונה, אני חושב על התוכניות לחופש הממשמש ובא: מסעדות, חו"ל, ובעיקר - מסעדות בחו"ל. לונדון וניו-יורק קורצות לי בעין ואני אפילו מבין את הרמז.

ובעודי מעלה עשן בנסיון ללמוד, והנה עשיתי הפסקה קצרצרה לבדוק את תיבת הדואר.

מעטפה חומה מונחת לה במרכז התיבה – הפוכה. האתאיסט נושא תפילה קצרה בליבו והופך את המעטפה. החשש מתאמת. זה לא לשותף שלי – זה בשבילי.

לשנייה חלפה בי המחשבה שרוצים לאחל לי מזל טוב ליום ההולדת שחל בתחילת החודש, גם זה כבר קרה. איחולים לא היו שם, אבל מתנה דווקא כן – חודש של תעסוקה מבצעית.

והנה התנפצו להם התוכניות לחופש משל היו 2 הכוסות שאחי הצליח בכשרונו לנפץ ביומיים האחרונים.

ומכיוון שדודי אינו אפי איתם וענבל גבריאלי אינה ממוקירי, נראה שאאלץ להשיב מלחמה לבדי – וכך יהיה.

לכן אני מפציר בזאת בכל אלו שאיימו עלי במכות/דקירות/יריות/דריסות/חבטות במוטות ברזל/שריפות/גרזנים/פטישים/מעדרים וכו' – לעמוד במילתם. אני מעדיף חודש בבית חולים על חודש מילואים.