לבושתי הרבה, מעולם לא הייתי בסיני. תמיד ישב לי בראש שאני חייב לנסוע מתישהו, ואחרי הפוסט הזה של אלטר-אגו החלטתי שבהזדמנות האמיתית הראשונה – אני נוסע.
והנה, הגיעה לה אותה הזדמנות אמיתית בסוף השבוע הבא עלינו לטובה.
4 ימים של בטלה גמורה (כאילו שאת זה לא עשיתי כל השנה), מטקות, ים, שש-בש, עור אשכנזי שרוף ועוד כמה דברים שאני עדיין לא יודע כי לא הייתי בסיני.
בינתיים יש עוד מבחן אחד לפני, אבל הראש כבר מזמן קבור בתוך החושות.
מה שבכל זאת מעיב גם על הלימודים וגם על סיני זה הבלאגן בבית.
וכרגיל, הרהורים שונים הובילו אותי לתובנות הבאות:
1) אמא צודקת, הצלחות באמת לא מורידות את עצמן לבד.
2) הדגים באקווריום מסוגלים לחיות יותר מ-48 בלי אוכל (תודה לאחותי שבדקה).
3) הכלב התבגר – הוא לא מחרבן בבית גם אם לא לוקחים אותו 12 שעות.
4) אני הבן אדם היחיד בעולם שהבגד שהוא מגהץ נראה עלוב ומקומט יותר אחרי הגיהוץ מאשר לפניו.
5) סידרתי לעצמי קצת פחות גיהוץ כי כיווצתי את החולצה בכביסה.
6) את החולצות ששרדו את הכביסה ויצאו סבירות בגיהוץ – הרסתי בקיפול.