הפעם הראשונה שנחשפתי למקלחות משותפות היתה, באופן טבעי, בצבא, למרות שאין שום דבר טבעי במקלחות משותפות.
בשבוע האחרון לפני הגיוס כשכל החששות התעצמו, התעלה הפחד מהמקלחות המשותפות מעל כולם.
זו היתה התקופה שעדיין הייתי שמן והכרתי את כפות הרגליים שלי רק בתמונות, ורק המחשבה להוריד חולצה מול חבורה גדולה של אנשים זרים העבירה בי צמרמורת.
ובאמת, ברגע האמת נמנעתי.
מצאתי פתרונות אחרים - כמו להתקלח אחרי כולם, על חשבון שעות השינה, או מקודם בבוקר לפני כולם (ומאז כבר 10 שנים אני לא יוצא מהבית בלי להתקלח בבוקר).
פעם אחת לא היתה ברירה, ונאלצתי להתקלח עם כולם.
כרכתי מסביבי את המגבת בצורה מוזרה, כדי שתכסה את כולי. כמו בחורות. הלכתי למקלחת הצדדית, עשיתי הכל בשביל להגביל את זמן החשיפה למינימום.
את התחושה שאחרי המקלחת, כשאני ממהר להגיע לבגדים שלי, אני לא אשכח לעולם.
ונזכרתי בתחושה הזאת בחודש האחרון, כשהתחלתי להתאמן במכון כושר ופגשתי בשנית את המקלחות המשותפות.
כשסיימתי את האימון הורדתי את החולצה הדביקה ומכנסי האימון, כרכתי את המגבת מסביב למותניים והלכתי לכיוון המקלחות.
בדרך, קלטתי את דמותי משתקפת במראה ונעצרתי.
בחנתי את עצמי במראה, ופתאום נזכרתי בתחושה הרחוקה, הדחוקה הזאת, מלפני 10 שנים.
ופתאום הרגשתי כל כך טוב, כל כך משוחרר.
אני כנראה לעולם לא אבין כמה חיי היו שונים, אם לא הייתי מוריד את ה-20+ ק"ג האלה.
אני מעדיף לא לדעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane