MrCellophane

במהלך העבודה שלי (או יותר נכון, העבודה הקודמת שלי, תודה לאל) נתקלתי באינספור חוקרי משטרה טיפשים.

חלקם סתם לא ידעו לשאול את השאלות הנכונות, וחלקם ממש חיבלו בחקירה. בד"כ הדברים האלו נשארים בחדרי חדרים, בתוך משרדיהם של פרקליטים או שופטים, אבל פרסום קטעי החקירה של יגאל עמיר הפכו את זה לנחלת הציבור.

החקירה הראשונה של החשוד במשטרה היא קריטית, כי בשלב הזה הוא עדיין לא ראה עורך דין, עדיין לא יודע איזה מידע יש בידי החוקרים, ולא יודע מה יכול להועיל לו ומה להזיק. בגלל זה כל כך חשוב לדעת לחקור נכון את החשודים האלו.

לי כעורך דין רק נותר לתפוס את הראש כשאני רואה בקלטת חוקר משטרה שקוטע חשוד שסוף סוף מתחיל למסור גירסה, רק בשביל לשאול אותו איזו שאלה מפגרת ושולית, לדפוק את היד על השולחן כשאני רואה שוטר ששם בפי החשוד דברים שהוא עצמו לא טען ולא אמר ולמעשה מניח את היסודות לטענת הגנה עתידית מופרכת, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.

והנה מסתבר, שגם בחקירה כל כך רגישה כמו זו של יגאל עמיר, שעות ספורות אחרי הרצח, הצליחה המשטרה לעשות את הבלתי יאומן ולהדגים בדיוק מה אסור לחוקר לעשות.

מגיע לחקירה חשוד שדבר אחד ברור - הוא לא הולך להכחיש את הביצוע הפיזי של הרצח. כל טענת הגנה שיכולה להיות לו, מפיו, יכולה להתייחס רק למצב הנפשי - או טענות לפגם ביכולת להבין את המעשה (מצב פסיכוטי, שכרות וכו') או טענה שלא התמלאו כל יסודות עבירת הרצח (לדוגמא, שלא היתה כוונה תחילה).

הדבר הזה היה ברור לחוקר, שהתראיין ל"ידיעות אחרונות" ואמר במפורש: "היה חשוב לי להוכיח שמדובר ברצח - את התכנון המוקדם, את המניע - שחלילה לא נסתבך בהמשך". מושלם.

בקלטת החקירה רואים שכשיגאל עמיר מתאר את ביצוע הירי, הוא לא אומר שהיתה לו כוונה להרוג. הוא פשוט אומר שהוא ירה בו שלושה כדורים. ואז החוקר שואל את השאלה המתבקשת: "האם ידעת לאן אתה נוסע ולאיזו מטרה?". יגאל עמיר משיב בפשטות: "להרוג את רבין".

בשלב הזה, אפשר היה לגמור את התיק. להגיד "תודה רבה", ולהפנות את השאלות לתכנון, לשותפים, למעקב אחרי היעד וכו' וכו' וכו'.

אבל החוקר המדופלם, הבכיר ביותר בצוות החקירה, פשוט לא ידע לסתום את הפה.

ואז, כמו מטומטם גמור, הוא שאל את עמיר: "להרוג את רבין?"

והתשובה שהוא קיבל: "לא להרוג, לשתק פוליטית".

וכך, בשנייה אחת של טמטום, הפך החוקר את אימרת החשוד שהרצח בוצע בכוונה תחילה, לטענת הגנה שלא היתה כוונה להרוג.

התשובה הרצויה כבר היתה אצלו ביד, אבל הוא היה חייב לשאול שאלה אחת מיותרת.

זה לא המקרה היחיד.

החוקר מתאר שבשלב מסוים קיבל עמיר כוס תה, ואז ביקש מהם להרים את כוסותיהם ולעשות איתו לחיים. במקום לקפוץ על המציאה ולשאול את עמיר "למה אתה רוצה לעשות לחיים" ולהוציא ממנו תשובה כמו "כי הצלחתי במשימה שלי", וכך לבסס כוונה תחילה, ענה לו השוטר "יגאל, אל תמתח את קצוות העצבים שלנו". אכן, עצבים.

למזלו של החוקר, אלף ראיות אחרות הצביעו על רצח בכוונה תחילה, ונמנע ממנו הקלון של מי שהפך תיק רצח לתיק הריגה.

למרות שלצערי נתקלתי כבר בלא מעט מקרים כאלה, אני עדיין מקבל עצבים כל פעם שאני רואה חוקר שמחבל בתיק מתוך טיפשות לשמה. והגדיל לעשות החוקר הזה, שהתראיין לעיתונות כמו גיבור גדול.

אני רק מקווה שבבית הספר לשוטרים מתחילים יקחו את הקלטת הזאת, וילמדו איך לא חוקרים חשוד ברצח.

ג'יזס.