MrCellophane

יש ימים שאתה אומר לעצמך "למה לא כל הימים כאלה". מה עוד אפשר להגיד על יום שהוקדש, רובו ככולו, לספורט ולבישול?

האמת היא שמזמן לא יצא לי להעביר יום במטבח, ולרגל שובם של בני המשפחה השונים מחו"ל הבטחתי לפנק אותם בארוחה. מכיוון שהייתי דבוק לטלוויזיה בגלל האולימפיאדה (אריק מלך ישראל!) יצא לי משהו כמו "בישול בהמשכים".

בתפריט: פטריות פורטבלו בגריל ברוטב בלסמי, חצילים בפרמזן וכבד אווז עם ריבת בצל ויין אגסים. [קריאות "בשר זה רצח" ייענו, כמובן, ב"בשר זה טעים". שמח שהבהרנו את זה].

זה אולי לא נשמע הרבה, אבל מספיק ל-6 שעות נטו במטבח. במיוחד כשעזרת בני משפחתי האהובים מסתכמת בקריאות "נו, מתי אוכלים?".

ובכל זאת – איזה כיף. הנה משהו שאני יכול לעשות שעות בלי להשתעמם ובלי להרגיש את הזמן עובר. בכלל, אני די בטוח שאם לא הייתי בוחר ללמוד משפטים הייתי לומד להיות שף. אהבה ישנה.