אחרי אימון במכון כושר צריך לאכול, וזה דבר ידוע.
השרירים צריכים חלבונים בשביל לגדול ולהתחזק, ודגים הם אחלה מקור לחלבון.
רק מה לעשות, שאני לא מחזיק איזה פילה דניס בשלוף במקרר, וצריך למצוא פתרון לאיזה דג-אינסטנט.
מהטונה כבר נמאס.
כל מה שכתבתי עד עכשיו, זה בעיקר אסופת תירוצים אומללה כדי לנסות ולהסביר את העובדה שיש לי צנצנת גפילטע פיש במקרר.
ולא סתם. קנויה.
בדרך כלל לא נהוג אצלנו במשפחה להכין גפילטע, רק בחגים, וגם אז הדודה מכינה את זה.
הבעיה היא שהדודה שלי מכינה את הגפילטע פיש הגרוע בישראל.
אף אחד כנראה לא טרח להגיד לה את זה, ולכן מדי פעם אנחנו מקבלים משלוח - מגש עם קציצות גפילטע שאולי נראות בסדר כלפי חוץ, אבל מהטעם ישמרנו האלוהים.
הגפילטע הזה כל כך דוחה, שאפילו החתולה שלי היתה מסרבת לו בנימוס.
לכן בפעם האחרונה שהייתי בסופר וראיתי ג'ארה כזאת של גפילטע, הושטתי יד.
שמתי את זה בתחתית העגלה ומעל זה כמה דברים, מה שנקרא בשפת הספורט "to smaller the hashpala".
אמנם הקלון נחשף כשמגיעים לקופה, אבל זה כבר קרוב ליציאה.
הטעם סביר (כן, זה אומר שטעמתי), במיוחד כשמורידים ממנו את הרוטב שנראה כמו......טוב, עזבו.
בכל מקרה, אני מקווה שהתירוצים שלי נשמעים לכם הגיוניים, כי כשהשותפה שלי ראתה את הגפילטע במדף שלי במקרר היא לא הפסיקה לצחוק עלי יומיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane