השעה 5:00 בבוקר (מאוחר בלילה, לא מוקדם בבוקר). אני מעמיס על האוטו עוד ועוד פריטים שיחד היו החדר שלי בדירה. כשהבגאז' על סף פיצוץ אני מחליט שזה הזמן ללכת לישון. המובילים אמורים להגיע ב-9:00, אז אפשר לקום ב-7:30 ולהמשיך להעמיס.
ב-7:45 אני יורד עם הנגלה הראשונה למטה ומופתע לראות משאית ענקית של הובלה. הקדימו, הבני זונות. "סיכמנו על 9:00", אני מנסה למחות. "יום שישי, קצר" עונה לי הבחור במבטא רוסי כבד.
אין הרבה ברירות בעצם. אני זורק את כל מה שיש לאוטו, הם בינתיים לוקחים את הדברים הכבדים ודופקים אותם במדרגות.
סיכמנו על יעד ההעברה והתחלנו לנסוע. הייתי צריך לעצור קודם בבית, אז לחצתי חזק יותר על הדוושה.
אני רוצה לשתף אתכם – לנסוע ביום שישי בבוקר ב-130 קמ"ש אחרי שעתיים וחצי של שנת לילה זה לא דבר קל. זגזגתי בדרכים הבינעירוניות והצלחתי לפתוח פער של רבע שעה על המובילים.
הזמן נוצל לפריקה חלקית של האוטו העמוס ושתיית שקית שוקו.
המובילים האדיבים דפקו לי את המיטה פעם נוספת, הואילו בטובם לתקן את הנזק והסתלקו. אני חזרתי הביתה להמשך פריקה, ואחרי 4 שעות שינה ראיתי את עצמי כשיר לכתוב פוסט.
כעת הסלון שלנו מלא בשלל הבא:
1) מיקרוגל
2) טוסטר אובן
3) 2 ממירים דיגיטליים
4) 4 תיקים
5) 5 סירים, 6 צלחות, 2 מחבתות ומולטי-שף
6) המגה דרייב משבוע שעבר
7) גיטרה קלאסית
8) 2 כיסאות
9) MrCellophane אחד, שרוע באפיסת כוחות על הרצפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane