MrCellophane

אתמול מצאתי את עצמי, בעל כורחי, בייביסיטר לתינוקת בת שנתיים.

אמנם רק כחלק מחבורה של מקרקרים ולא לגמרי לבד, אבל עדיין - חוויה.

הזאטוטה יודעת לקשקש וחוץ מזה היא דעתנית בצורה יוצאת דופן ויודעת בדיוק מה היא רוצה.

ולאסוני, מה שהיא רצתה - שוב ושוב ושוב - זה את הכבשה שושנה.

"הכבשה שושנה" היא קלטת הילדים של משה דץ.

5 פעמים נאלצתי לראות את הקלטת הזאת, ועד עכשיו אני מזמזם שיר ילדים מטופש שקוראים לו "אני צב ושמי יואב".

אבל התופעה בהחלט מדאיגה.

זה מה שהילדים רואים היום?

דץ, שלאורך הקלטת כולה נע על הקו שבין הומו להומוסקסואל, מלמד את הילדים להגיד "הכבשה שלנו הכי שווה" (?!) ועושה את זה בקולו הילדותי/מתחנחן/מחליא. ואיך תהיה לנו תקומה?

שיתפתי את החבורה ברשמי, והוספתי שהקלטת הזאת חייבת להיות מיועדת לבנות בלבד.

"הבן שלי", אמרתי להם, "לא יראה קלטת כזאת גם אם זה אומר שאני אצטרך לעשות לו מופע בובות בעצמי".

אני מעדיף שהבן שלי יהיה דביל כמו יובל המבולבל מאשר אוחצ' כמו משה דץ.

כשחזרתי הביתה אחרי החוויה המעייפת פתחתי את המקרר ושמחתי לראות שנשאר משהו מצלעות הכבש שהכנתי בצהריים.

ככה אני אוהב את הכבשה שושנה.