עכשיו כשאני נמצא בבית על בסיס קבוע שמתי לב לשינוי קל באוויר.
פתאום אני מרגיש שמשהו חסר, משהו שונה. אחי יוצא מהחדר לקחת את העיתון ואז הכל מתחוור – אין את הריח המבחיל של הסיגריות והעשן הסמיך נעלם כלא היה.
אני מציץ לחדר, ומופתע מריח פריחת האביב שמקבל את פני. המאפרה ריקה, ורק הבאנג מסגיר את הפעילות הפלילית שעדיין מתרחשת בחדר מפעם לפעם.
שיחה קצרה מגלה כי הילד החליט להפסיק לעשן. אנחנו מדברים פה על קופסא וחצי ביום במשך כ-7 שנים, לא צחוק.
מכיוון שכולנו מכירים את הנפש הפועלת התחלנו לעשות הימורים. "יומיים, ואני נותן לך קרדיט פה" אני אומר לו. אחותי מעריכה קצת יותר, אמא מהאו"ם.
אחת הבעיות היא היעדר תמריץ. בעבר דוד שלי היה בעניין של לתקן את העולם והציע לאחיין אחר 50 ₪ על כל קילו שהוא יוריד. לצערי אני פספסתי את הדיל הזה בכמה שנים, יכולתי להוציא ממנו יותר מאלפיה...
עכשיו הילד רוצה לתרגם את ההחלטה למזומנים. כיוון שדעתי היא שאת ההחלטה הזו יש לעודד, החלטתי לעשות מעשה.
"אם אתה עומד בהחלטה הזו, אני מוכן לתת לך 500 ₪" אני אומר לו. תודו שזה מעל ומעבר.
אבל ההפתעה לא הסתכמה רק בהחלטה להפסיק לעשן. אחי התפרן, רודף הבצע לפרקים, דחה את הצעתי על הסף. פשוט ככה.
בינתיים, כבר כמה ימים, הוא עומד בהחלטה בגבורה. אבל אל דאגה, אני אעדכן מיד כשהוא ישוב לעשן (איזה רע אני הא?). בינתיים יש פעילות מוגברת בזירת הבאנג. כנראה שאי אפשר להיפטר מכל הרעות החולות ביום אחד...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane