MrCellophane

בדרך לבית החולים חשבתי לעצמי שיש בזה משהו נורא אירוני שכדי להגיע אליו צריך לעבור על פני בית הקברות.

חשבתי לעצמי שזה די חשוב שבית חולים ובית קברות יהיו סמוכים, כי אני לדוגמא לא הייתי רוצה שיטלטלו אותי יותר מדי במעבר מאחד לשני, אבל אז נזכרתי שלבית חולים כבר לא קוראים בית חולים והיום זה בכלל "מרכז רפואי" אז נורא נרגעתי.

אבל בסוף הגעתי למקום, חיכיתי שעה ועשיתי את הבדיקה שהרופא הגדיר "מעט לא נעימה".

הבדיקה המעט לא נעימה התבררה כהתעללות שבכל סיטואציה אחרת היתה מביאה לכתבי אישום. הכניסו לי, הוציאו לי, דקרו אותי, ניפחו אותי, לקחו ממני, הדביקו לי, חיברו אותי ומיחשבו לי את הצורה.

חוץ מלעקור לי את הציפורניים ולחשמל לי את הביצים - עשו הכל.

מחנה שבויים איראני היה מגלה עניין רב בבדיקה הזאת.

יצאתי מהבדיקה וכששאלו אותי "איך היה" אמרתי שרק אחרי שנים של טיפול פסיכולוגי ממוקד אני אולי אוכל לדבר על מה שעבר עלי בתוך החדר הזה.

בדרך חזרה שוב עברנו על פני בית הקברות.

אם הייתי יודע שזה מה שיהיה, כנראה שהייתי קופץ לאחד הקברים הפתוחים כבר בדרך הלוך.