MrCellophane

חבר טוב שלי הלך למסלול של עתודה. בסוף התיכון כשאני ושאר החבר'ה התגייסנו הוא התחיל ללמוד באוניברסיטה. במשך שנתיים כינינו אותו "האזרח הנצחי". כשהיינו נפגשים ומחליפים חוויות מהטירונות ומקללים את המפקדים שלנו הוא היה מדבר על קבוצת הלימוד שלו. אזרח.

אחרי שנתיים הגיע יומו. כמעט כבר שכחנו איך זה להתייצב בבקו"ם וללוות חבר ברגעי אזרחותו האחרונים לפרק הזמן הנראה לעין. האזרח הנצחי התגייס לצבא.

בסוף השבוע הראשון שהוא יצא הלכנו לאיזה פאב שבמקרה היה בו ערב קריוקי. עלינו כולנו למעט שניים כדי להקדיש לחברינו החייל הטרי את השיר המתבקש – "סימן שאתה צעיר" [כולם יודעים מה זה "צעיר" בצבא נכון?]. קוריוז שכזה.

מטבעו של מסלול העתודה שהוא כרוך בשירות קבע ארוך. כשאנחנו השתחררנו הבחור עדיין לא יכול היה לראות את אמצע השירות שלא לדבר על הסוף.

ולמה נזכרתי בזה?

כי כשהיינו בים (כן, הוא אחד מהשניים שרטנו שאני לא מתקשר) הוא הודיע לנו בהתרגשות שבקרוב הוא עומד לקבל תקן רב-סרן.

האזרח הנצחי עומד להחליף את 3 הארונות שעל כתפיו בפלאפל בוהק [כולם יודעים איך נראית דרגת רב-סרן נכון?].

איכשהו נזכרתי בערב הזה בפאב. "צעיר" קראנו לו. הוא היה שבוע בצבא.

כנראה שאנחנו כולנו כבר לא כל כך צעירים..