אחת המילים היפות בשפה העברית היא "חינם". המילה "חינם" עלולה לגרום לך לקחת דברים שאתה לא צריך, לאכול כשאתה לא רעב ועוד כהנה וכהנה.
היום החלה נבחרת ישראל בטניס את המפגש עם נבחרתה של פינלנד ברמת השרון. במטרה להביא את ההמונים למגרשים, הוכרז שהכניסה תהיה חופשית. כן, זה אומר "חינם".
בהיותי חובב טניס מושבע (מאלה שאשכרה היו משלמים בשביל לראות את המשחקים) כמובן שניצלתי את ההזדמנות, לקחתי איתי את הזקנה (חובבת טניס מושבעת בפני עצמה) והטרחנו את עצמנו לרמת השרון.
פלאשבק: ספטמבר 1993.
הזקנה ואני ברמת השרון, רואים את נבחרת ישראל נגד נבחרת שוויץ. הברזתי מבי"ס בשביל לראות את המשחק הזה. תכננתי להגיד למורה שהייתי חולה. מה שלא לקחנו בחשבון, הזקנה ואני, היתה דווקא השמש הקופחת. כיוון שדרך כלל מדובר על שעות ארוכות של ישיבה בשמש, ראוי היה להיערך בהתאם. לא נערכנו. נשרפתי כולי, ולא יכולתי להגיד למורה שהייתי חולה. אבל עזבו את זה עכשיו – מה שחשוב זה ש-11 שנים אחרי אני עדיין זוכר את הימים הארוכים והשורפים אחרי המשחק הזה.
חזרה לספטמבר 2004.
אני נזכר באירועי ספטמבר 93, ובאירועי סיני. הפעם אני לא מוכן להישרף. עוד בבית אני נמרח מכף רגל עד ראש. לא מוכן להישרף.
חושבים זה עזר? זיבי זה עזר.
3 שעות בשמש (מתוך 7 סה"כ) גרמו לידיים ולרגליים שלי להחליף צבעים. עכשיו – אדום, כמובן.
חוץ מזה שה"חינם" הפך להיות 70 ₪ שהשארנו שם על 2 נקנקיות ו-6 בקבוקי שתייה.
מחר המשחק ב-10:00 בבוקר מה שאומר שאין סיכוי שאני בא, אבל ביום ראשון המשחקים שוב באותה השעה – 14:00 בצהריים.
בפעם הזאת אני באמת לא אשרף. מבטיח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane