| |
MrCellophane
יליד 1979.
מריר. ציניקן. כעוס. חד. שנון.
לעתים מצחיק, שמח וחייכן.
אף פעם לא אדיש. |
 כינוי:
MrCellophane בן: 45
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הוסף מסר | 10/2004
10,000
אני אפילו לא זוכר מה בדיוק הניע אותי לפתוח בלוג. ראיתי כתבה איפשהו, אמרתי יאללה.
חשבתי שהכי הרבה אני אצליח להתמיד חודש.
אין טעם להכחיש. התמכרתי. השקעתי (באופן יחסי) בבלוג שלי, קראתי בשקיקה דברים שכותבים אחרים. התחברתי, נקשרתי.
היום, חלק גדול מהאנשים פה הם חברים. פרצו את גבולות הבלוג. בין אם זה מסנג'ר, אימיילים, טלפונים או פגישות, נכנסתם לחיים שלי. חלקכם הפכו לחברים ממש, ואני ידוע בברירת האנשים שאני רוצה קרוב אלי.
כשכותבים בלוג אי אפשר להתעלם מהקאונטר, ולו בגלל המוטיבציה לכתוב. הקאונטר של הבלוג תמיד מהווה נקודות ציון. מציינים 100 כניסות, 1000, מספרים עגולים.
איכשהו תמיד הסתכלתי על 10,000 כמשהו אחר. זה אומר שאתה חזק בפנים, אתה כבר לא הולך לעוף מפה כל כך מהר ויש אנשים שאשכרה מעניין אותם מה אתה כותב. סוג של "ותיק", וזה אפילו לא משנה כמה זמן אתה באמת כאן.
והנה, לפני כמה ימים ציינתי 10,000 כניסות. חברה טובה טרחה להנציח את הרגע כי אני עצמי חסר מושג בצילום אינטרנטי או איך שלא קוראים לקומבינה שאתם עושים שם. אני לא חושב שיהיו עוד פוסטים של קאונטרים...בטוח לא לפני 20,000. לא מרגיש שיש לי מה להוכיח.
רציתי לנצל את ההזדמנות להגיד תודה, על כך שאתם נכנסים, מגיבים, וכותבים בעצמכם.
לא במקרה אני כותב את המילים האלו מלונדון. גם בחו"ל עדיין מרגיש צורך להתעדכן, גם אם לזמן ממש מועט. ולא משנה כמה החיים בחוץ תוססים, מלאים ומספקים, אני לא מוותר על המקום הזה.
אז תודה לכם. לעזאזל, כמה רגשי בפוסט אחד...אל תתרגלו לזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
