אחרי יום עמוס ביותר שכלל משחק כדורגל (ארסנל – צ'רלטון) אחה"צ והצגה ("יוסף וכותונת הפסים") בערב, הגעתי לבית של עופר גמור מעייפות. עופר ואחד השותפים בדיוק חזרו מהעבודה, קישקשנו קצת ובעצת השותף השלישי והאורחת שלו הוחלט – יוצאים.
זה לא שהאנגלים צריכים את מוצ"ש בשביל לשתות, אבל זהו יום היציאות "הרשמי" אז..יצאנו.
השעה היתה כבר חצות וחצי שזה, במושגים שלנו, מוקדם לכל הדעות.
אלא שלא היה מקום אחד פתוח. מילא שביום חול הברזים בפאבים נסגרים לפני 23:00, אבל במוצ"ש??
ודווקא היו כמה מקומות שעוד היו בהם אנשים, אבל הדלת – נעולה. כשכבר מצאנו מקום פתוח והתיישבנו המלצר גירש אותנו כי סגור. לא עזר אפילו לשלוח את הצד הנשי בחבורה לעפעף במתיקות, ולווינו אחר כבוד החוצה.
קיפלנו את הזנב תוך ניבולי פה משובחים והחלטנו לחזור. באופן פרדוקסלי משהו הדבר היחיד שהיה פתוח זה הבורגר קינג.
חזרנו ודפקנו ת'ראש עם דיאט קולה. אחח, לונדון.