יום חגיגי היה אתמול. הרגשה של משהו טוב באוויר.
שלא תבינו לא נכון – במהלך היום זה נראה קשה, מתיש, סוחט. אבל הכרחי.
אתמול התחלתי את הקריירה שלי.
השעון הביולוגי דווקא לא התחשב – הלכתי לישון ב-3:00 בבוקר וקמתי ב-6:00. התלבשתי יפה, כיאה למשרד עו"ד ונסעתי, טעון במוטיבציה וחשיבה חיובית, לכבוש את המקום.
המקום לא בדיוק שש להיכבש. כשהגעתי הדלת היתה נעולה, ורק אחרי חצי שעה נפתחה. 10 דקות אח"כ כבר הונחה על שולחני (יש לי שולחן!) ערימת תיקים מפוארת. לפני כן עשיתי היכרות עם האנשים, או נכון יותר לומר "הנשים" שאיתם/ן אני עובד. לפחות בעניין אחד החששות התבדו לחלוטין – אנשים נפלאים, מיד רצו צחוקים והשתלבתי היטב.
בצהריים כבר התלוותי לאחת מעורכות הדין לסיבוב בבית המשפט, בערב לביצוע צו עיקול (לא לקחת, רק לרשום דברים על נייר..) ואפשר לסכם – החשש השני ואולי העיקרי גם כן התבדה.
אני מסוגל לעבוד 11 שעות, גם אם זה אחרי 3 שעות שינה בלבד, וזה אפילו עובר די מהר כשעסוקים. 11 שעות, אגב, זה אחרי שביקשתי לצאת קצת קודם לחתונה משפחתית.
כשהגעתי לאוטו חיכה לי דו"ח. אני שונא את תל אביב.
הספקתי להתקלח 5 דקות ונסענו לחתונה. בסך הכל נחמד, השאיר אותי ער לעוד כמה שעות.
חזרתי הביתה הכי מותש ever, אחרי בערך 20 שעות מהשינה האחרונה שגם היא ארכה 3 שעות בלבד.
אבל לא לדאוג לי – הלילה כבר ישנתי 13 שעות, לפצות על החסר 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane