מחר עוד יום של עבודה...ואני כותב שטויות לבלוג. אז מה אם עוד 4 שעות וקצת אני כבר קם. אני מניח שבשביל רוב האנשים הנורמאליים זה לא סיפור גדול ללכת לעבודה בבוקר, בד"כ אחרי שינה שתמיד אורכת פחות זמן ממה שרוצים. בשבילי זה עוד קצת חדש.
וזה היה אולי החשש הכי גדול שלי – אני אף פעם לא נאלצתי לעבוד קשה. גם באוניברסיטה, אני לא קם לפני 12:00 בצהריים וישן את ה-9 שעות בלילה שלי חוץ ממקרים בודדים. ופתאום זה.
ואולי טוב שהיה מה שהיה ביום שני, שראיתי שלא רק שאני יכול לעבוד קשה אחרי מעט מאוד שינה, אני גם יכול לצאת לבלות אח"כ (חתונה, עלק לבלות) ולשמור על מסגרת חיים נורמאלית.
מה שקצת ביאס היה הדו"ח. בהנחה שאני אחליט לשלם אותו בסוף (בכלל לא בטוח), יוצא שרוב המשכורת שלי מהיום הזה הולכת לקופתה השמנה של עיריית ת"א. יש מעט מאוד מקומות של כחול-לבן באזור המשרד, ומי שכבר שפר עליו גורלו ומצא מקום כזה, מגלה עד מהרה שהמזל היה קטן מכפי שחשב תחילה.
לכן, החלטתי לעשות מעשה. מחר אני נוסע ברכבת. אין לי מושג מה המרחק מהתחנה למשרד, בהערכה גסה משהו כמו 20 דקות (מה שאומר שבפועל זה כנראה 40) אבל לא איכפת לי, לא בא לי על עוד דו"ח.
ואולי זה סימן שהגיע הזמן להתחיל לחפש דירה בת"א?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane