MrCellophane

בדרך לבית החולים חשבתי לעצמי שיש בזה משהו נורא אירוני שכדי להגיע אליו צריך לעבור על פני בית הקברות.

חשבתי לעצמי שזה די חשוב שבית חולים ובית קברות יהיו סמוכים, כי אני לדוגמא לא הייתי רוצה שיטלטלו אותי יותר מדי במעבר מאחד לשני, אבל אז נזכרתי שלבית חולים כבר לא קוראים בית חולים והיום זה בכלל "מרכז רפואי" אז נורא נרגעתי.

אבל בסוף הגעתי למקום, חיכיתי שעה ועשיתי את הבדיקה שהרופא הגדיר "מעט לא נעימה".

הבדיקה המעט לא נעימה התבררה כהתעללות שבכל סיטואציה אחרת היתה מביאה לכתבי אישום. הכניסו לי, הוציאו לי, דקרו אותי, ניפחו אותי, לקחו ממני, הדביקו לי, חיברו אותי ומיחשבו לי את הצורה.

חוץ מלעקור לי את הציפורניים ולחשמל לי את הביצים - עשו הכל.

מחנה שבויים איראני היה מגלה עניין רב בבדיקה הזאת.

יצאתי מהבדיקה וכששאלו אותי "איך היה" אמרתי שרק אחרי שנים של טיפול פסיכולוגי ממוקד אני אולי אוכל לדבר על מה שעבר עלי בתוך החדר הזה.

בדרך חזרה שוב עברנו על פני בית הקברות.

אם הייתי יודע שזה מה שיהיה, כנראה שהייתי קופץ לאחד הקברים הפתוחים כבר בדרך הלוך.

כמה קשה היא היתה, 2007.

קשה, מאכזבת, ומפתיעה מאוד לרעה.

אני זוכר את ה-31/12/2006, ערב השנה החדשה. ערב מבולבל ומדוכדך.

לא הכנתי "רשימת מכולת" לשנה החדשה, רק קיוויתי להיות במקום אחר.

כמו שמסתבר לא פעם, מקום אחר הוא לא בהכרח מקום טוב יותר.

בריאות

שנה לא טובה.

עדיין לא ידוע עד כמה לא טובה, ועד כמה העניין הזה יהיה מרכזי ב-2008.

תחזיקו לי אצבעות, אני אצטרך אותן.

חוץ מזה זו השנה התשיעית שאני שומר על המשקל שלי, ואפילו התחלתי להתאמן במכון כושר באופן קבוע, 3-4 פעמים בשבוע. אם לא העניין שלמעלה, זה כנראה היה העניין הכי דרמטי בקטגוריה הזו השנה.

שנת 2007 סימנה גם הידרדרות בעניין הסיגריות. בהתחלה בגלל לחצים בעבודה, אח"כ בעיקר עם אלכוהול. היום אני אמנם מעשן רק עם אלכוהול, אבל זה הופך להיות יותר ויותר שכיח. ואולי הסימן הכי משמעותי הוא שיש לי חפיסה משלי, ואני לא משנורר מאף אחד.

אהבה

"ברוך בואך, התקופה הטכנית, שלום לכם, רגשות" כמאמר שיר שאני מאוד אוהב.

שנה בסימן של קשרים לא מחייבים, כשברקע ההשפעות הנלוות של האהבה ההיא, שהסתיימה.

מה שבא למלא ריקנות מסוג אחד, יצר ריקנות מסוג אחר.

כרגע אני עדיין לא יודע להגדיר בדיוק מה אני רוצה. אולי משהו שיהיה יותר משמעותי מכל קשרי-הסתם, אבל עדיין מוקדם לפגוש את ה-אחת. ההרגשה שלי היא שכשהדברים יקרו, זה יהיה מהר מאוד.

עד סוף 2008, אני כבר מקווה להכיר את מי שתהיה אשתי. אבל שיהיה ממש בסוף.

התחום המקצועי

אולי המהפך הדרמטי ביותר.

מצד אחד - התקדמות גדולה, התמקצעות ובטחון עצמי. מצד שני - רוב הזמן היה לי רע בעבודה, ובסופו של דבר התפטרתי לקראת הרבע האחרון של השנה. נשארתי עם טעם רע מאוד בגלל עניין דרמטי אחר, שלא ארחיב לגביו.

לראשונה התחלפתי לפקפק בכיוון המקצועי שאני שואף אליו. אחד הדברים הכי יציבים אצלי עבר זעזוע. זה השאיר אצלי הרבה בלבול, חוסר וודאות, ושאפתנות שכרגע אני לא בטוח לאן לנתב אותה.

חוץ מזה התחלתי בלימודים לתואר השני. כרגע הכל השתבש בגלל השביתה, ועדיין לא לגמרי ברור מה יהיה עם זה.

בשנת 2008 אני וודאי אחזור לעבוד בהיקף כזה או אחר, במקביל עם הלימודים. לא יהיה קל.

משפחה

אולי בכל זאת קרה משהו טוב ב-2007.

נסעתי עם אמא שלי לטיול חלומי שקירב בינינו מאוד. אחותי ואני הולכים בערך פעם בחודש למסעדה, רק שנינו, אוכלים טוב ומורידים בקבוק של יין, ומדברים כמו שלא דיברנו מעולם. עם אחי נשמר הסטטוס-קוו, וזה דבר טוב.

גם עם המשפחה המורחבת נרשמה התקרבות. יצא לי לתהות איך זה שלא הכרתי את בני הדודים שלי, כבני אדם. חלק מהם הכרתי השנה באופן אחר לגמרי.

יש לי אחלה משפחה.

תחביבים

המשכתי לטפח את הנגינה בגיטרה, למרות שלקראת סוף השנה ויתרתי על השיעורים עם המורה.

כתבתי רק שני שירים, ומנגינה אחת שעדיין נותרה ללא מילים.

לקראת סוף השנה, חזרתי לקרוא ספרים. הזנחתי את זה מאוד בתקופת העבודה, וכשהתפנה הזמן פניתי למדף הספרים שחיכה להזדמנות. בחודש האחרון קראתי 5 ספרים.

גם בעניין האוכל עליתי מדרגה. ביקרתי באחת המסעדות הטובות בעולם, וגם בארץ הלכתי כמעט רק לטובות ביותר. הבנתי שהתחביב הזה מאוד משמעותי בשבילי ונותן לי הנאה גדולה, ששווה לי את המחיר הכלכלי. גם בתחום הבישול התפתחתי למדתי הרבה דברים חדשים.

כללי

שנת 2007 לא היתה טובה בשבילי.

בחלקה הראשון היא התאפיינה בשגרה של עבודה, שגרה שבגלל אופי התיקים בהם עסקתי גבתה ממני מחיר נפשי כבד מצד אחד, לחץ נפשי גדול מצד שני, ורצון עז להשתחרר מהצד השלישי.

כל כך חיכיתי לרבע האחרון של השנה, לסיום העבודה.

ציפיתי לחופש, לזמן הפנוי, לפנאי.

מכל מיני סיבות, דווקא החודשים האלו שכל כך ציפיתי להם, היו קשים מנשוא. אם בגלל העננה הבריאותית, חוסר הוודאות לגבי הכיוון המקצועי והאישי שלי, ובעצם הערעור של כל מה שהיה יציב.

אני מאמין שבשנת 2008 דברים יחזרו למסלולם, רק שהעניין הבריאותי יהיה בסדר.

שנת 2007 - סוף.

את ההשראה קיבלתי דווקא מספר תמונות.

שבועיים עברו מאז הציעה לי בת הדודה שלי, הציירת, את ההצעה לעשות לי ציור קיר ענקי בחדר, ועוד שבוע עבר עד שנעניתי לה. היא הביאה לי ספר גדול ובו תמונות של ציורים שהיא ציירה, במסגרת לימודיה או על קירות של אנשים אחרים. הציורים, למרות שהיו יפים מאוד לעין, היו די בנאליים בעיני. חיפשתי משהו עם משמעות, משהו עם קאטץ'.

ואז נתקלתי בתמונה תמימה למראה. אני לא זוכר בדיוק את הפרטים, אבל היה שם איזה רכב על כביש, עם צומת אחד קרוב וצומת שני רחוק, מעומעם.

בן רגע קיבלתי את ההשראה, ותיארתי לה בפרטי פרטים את התמונה שאני רואה בראשי.

הציור היה מדוייק להפליא.

רובו ככולו בגווני חום, צהוב-אפרפר, למעט הכביש שהיה שחור.

על המדרכה שלצד הכביש הולך אדם. הוא לבוש במעיל, כובע גרב לראשו. מעל ראשו עננים אפורים, שמקרינים בצבעם על האזור כולו.

המקום הוא עיי חורבות.

בצד הדרך בתים הרוסים, נדנדות שבורות, עץ ששכח מתי בפעם האחרונה היו עליו עלים.

אין בו דבר, ברחוב הזה. לא אנשים ולא ציפורים ולא כלום.

רחוב בעיר רפאים.

והכביש אינסופי. הוא ממשיך עד האופק, ונראה כאילו הוא ממשיך וממשיך עד שמקיף את כדור הארץ כולו.

כשהיא סיימה, העיניים שלי נצצו.

"אתה לא חושב שזה קצת דכאוני מדי?" היא שאלה אותי, ואני רק אמרתי שלא, שזה בדיוק מתאים.

הסתכלתי על עצמי הולך בכביש הזה, לצד ההריסות שהיו החיים שלי.

אלוהים יודע לאן מוביל הכביש הזה, חשבתי לעצמי, אבל גם בקטע בו אני הולך וגם בהמשך ישנו חורבן והרס, כך שזה לא משנה לאן. הרי בין כה וכה אין פניות, אין צמתים, אין אפשרויות.

וככה היו גם החיים שלי אז, לפני שמונה שנים.

הציור כבר מזמן איננו.

במסגרת שיפוצים שעשו בחדר הישן שלי שברו את הקיר, ואיתו הציור המופלא הזה.

לא נעצבתי יותר מדי, כי הרגשתי שיש בו משהו שלא משקף עוד, שבזמן שעבר החליפה השמש את העננים, והאיש שבציור הוריד את כובע הגרב ופרע את שיערו ברוח, וגם ההרס שמסביב נעלם כלא היה.

ובימים האחרונים נזכרתי בציור הזה.

אולי בגלל העננות האפורה שאין לה דבר עם מזג האוויר שבחוץ, אולי בגלל הנוף שמתחלף במהירות מסחררת ומדאיגה, ואולי בגלל התחושה שיכול להיות שאני מגיע לסוף הדרך, לקטע בו אין עוד כביש.