לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

MrCellophane


יליד 1979. מריר. ציניקן. כעוס. חד. שנון. לעתים מצחיק, שמח וחייכן. אף פעם לא אדיש.
Avatarכינוי:  MrCellophane

בן: 46





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2004    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
29      




הוסף מסר

2/2004

כך תסיים את הסמסטר


 

זהו...תמה תקופת המבחנים של סמסטר א'. אמנם אני מסיים אותו על ארבע עם הלשון בחוץ, אבל מסיים. קמתי היום ב-6:20 אחרי פחות משעתיים וחצי של שינה. "אפילו התרנגולים עוד ישנים...ס'עמק" אני מסנן, מסתכל על השעון ועדיין לא מאמין. מי המציא את השעה הזאת לעזאזל?? לא יודע מי זה, אבל צריך לזרוק אותו לבית-סוהר. ולא סתם בית-סוהר – כזה שכיבוי האורות בו יהיה בשלוש בלילה וספירת הבוקר – ב-12:00 בצהריים. שילמד, הסאן אוף א ביץ'.


לאחר נסיונות התאוששות כושלים עשיתי חזרה אחרונה ויאללה – לאוניברסיטה.


בכניסה לאולם תמיד יש את זה שבא כל פעם לבנאדם אחר במשפט שמתחיל ב"תגיד" ומסתיים בשאלה. נראה שלפחות מישהו אחד עברתי J


על המבחן אין הרבה מה לספר. היה – נגמר.


ביציאה אח"כ אני רואה קבוצת אנשים מתגודדים ושואלים האחד את השני מה הם רשמו.


שונאאא שעושים את הדברים האלה. אם במבחן אמריקאי עוד יש בזה איזשהו הגיון, מה הטעם לעשות את זה במבחן שמכיל שאלה אחת ועליה כותבים 9 עמודים?? (מה שאומר, אגב, שאני כתבתי 4).


ובאמת, כל אימת שמישהו מזכיר חלקיק עניין שולי מישהו מהחבורה תופס את הראש ומכריז על כשלונו.


אחד מהם פונה אלי. "תגיד"..(לא, לא ההוא מקודם) "הכנסת את הסוגיה הזאת והזאת בחלק הזה?"


הסתכלתי עליו והחלטתי לעשות מעשה. אמרתי לו בביטחון מלא (שלחלוטין לא היה לי) שלעניות דעתי (שהיא, לכל הדיעות, ענייה) אי אפשר לענות בכלל על השאלה בלי הסוגיה הזאת. "אתה רוצה להגיד לי שלא הכנסת את זה??" אני שואל בכאילו-הפתעה. הבחור התבאס עלי לגמרי.


ואני אומר – מגיע לו. מי שהולך לישון עם בואשים שלא יתפלא אם הוא קם בבוקר מסריח.


ועוד אזהרה: אנא, רבותיי, בחרו היטב את עורך הדין שלכם. יש בפקולטה למשפטים אנשים ממש, ממש מטומטמים.


אז הנה כי כן, גם המבחן האחרון הוא כבר היסטוריה. חופשת סמסטר? הצחקתם את הנהלת האוניברסיטה. בטוב ליבם עליהם נתנו לנו את סוף השבוע וביום ראשון כבר חוזרים לסמסטר ב'.


אז ברשותכם אני רוצה לשלוח את תודתי להנהלת האוניברסיטה – תודה שלא השארתם אותנו שבת.


 

נכתב על ידי MrCellophane , 25/2/2004 12:02  
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סבינה ב-29/2/2004 16:11
 



דיני חוקים לא כתובים: חוקי מרפי


 

יום שבת. בד"כ יום שמוקדש מעט למשפחה, הרבה לכדורגל ומעט לבילוי. לא הפעם.


כשהשבוע העומד בפתח טומן בחובו 2 מבחנים, מן הראוי לשקול לשנות מעט את סדר העדיפויות.


אז אמנם שקלתי, אבל העצלנות בכל זאת הכריעה אותי.


את רוב היום העברתי בצפייה בכדורגל תוך הבטחה עמומה לעצמי שעל הזמן האבוד אפצה בערב.


בגלל זה היה לי כ"כ קשה כשדין התקשר ואמר שהוא רוצה להיפגש הערב ושגם עומר יבוא.


דין הוא אחד מחבריי הטובים עוד מימי התיכון הלא-כל-כך-עליזים ועומר היה ב"חבורה המורחבת" ופחות חבר שלי אישית. את דין ראיתי פעם אחרונה לפני חודשיים (אשמתי) ואת עומר לפני שנתיים.


לא הרגשתי נוח להבריז לדין (שוב) אחרי חודשיים שלא ראיתי אותו אז קבענו שנצא לבית קפה לזמן מוגבל.


רבע שעה לפני שעת השין אני מרים לדין טלפון. "שמע, אולי תבואו אלי הביתה? אין לי הרבה זמן וחוץ מזה ממש אין לי כוח להתלבש עכשיו ליציאה". "די כבר עם השטויות שלך", דין מתחיל להתעצבן. "שים עליך איזה משהו, זה פה ליד הבית מי יראה אותך".


היססתי. בכל זאת, בקרב חבריי אני ידוע בכינוי "הכוסית" בגלל הזמן הרב שלוקח לי להתארגן ליציאה וההופעה המוקפדת. "שלא תעז להבריז לי היום" אמר דין, ובעצם כפה עלי את ההחלטה.


אז להלן תמצית ההופעה העלובה שהפגנתי בבית הקפה (זה חריג, תסלחו לי):


 


נעלי התעמלות (!).


מכנסיים דהויות.


חולצה סתמית.


משקפיים (!!) (יובהר מייד – אני לעולם, אבל לעולם, לא יוצא עם משקפיים מהבית).


 


אני אפילו לא בטוח אם שמתי אפטר-שייב, כנראה נשארו שרידי ריח ממה ששמתי אחרי הגילוח 3 שעות לפני כן. הוא שאמרתי: עלוב.


אז נכון שזה לא כזה הבדל, אבל לפחות לגבי ההרגשה הפנימית ההבדל הזה עושה פלאים.


אני נכנס בצעד חושש וסורק במבטי את היושבים לבל יימצא מישהו שמכיר אותי. עובר בשלום.


מתיישבים, מזמינים, מקשקשים. עדיין לא מאמין שאני עם המשקפיים אבל לא במיטה.


ואז, מעשה שטן, זה קורה. זה הרי היה צפוי. זה לא יכול היה להיות אחרת. זה הרי חוק לא כתוב – חוק מרפי.


ניגשת אלי בחורה ומבטאת את שמי בנימה קלה של היסוס. זיהיתי אותה מיד (טוב..בכל זאת הייתי עם המשקפיים). זאת היתה מישהי שרציתי בטירוף לפני משהו כמו 3 שנים אבל מטעמי אתיקה כאלו ואחרים לא היתה לי האפשרות אפילו לנסות. 3 שנים לא ראיתי אותה, ואיזו הזדמנות טובה יותר להיפגש שוב אם לא באותו ערב ארור?!


סמול טוק קצר, מה אני עושה, מה היא עושה איחולי הצלחה וזהו. התיישבה כמה שולחנות ליד.


בעוד היא מתרחקת אני לובש מבט מהורהר...למה זה ככה בעצם? מי זה המרפי הזה לעזאזל?!


"מבט של מאוהב" קובע עומר בפסקנות, דין צוחק. "אוי...סתום כבר". הסבר קצר מי זאת וחוזרים לנושא הקודם. איכשהו אני עוד תקוע ב"אינסידנט". מה זה החוקים האלה שלא כתובים בשום מקום ותמיד מתקיימים? ואם זה חוק, למה לא מלמדים את זה בפקולטה למשפטים?


לאחר זמן מה אנחנו קמים. לי עוד מצפה שעת נסיעה לדירה ולילה לבן אחריה (מסתבר בדיעבד).


לשנייה חשבתי ללכת להגיד לה שלום לפני שאנחנו יוצאים. הרעיון נפסל. היא עוד עלולה היתה לראות את הנעליים..


 


 

נכתב על ידי MrCellophane , 22/2/2004 15:18  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MrCellophane ב-24/10/2004 00:17
 



"בעזרת השם" או: למה Mr. Cellophane


 

מה זה בעצם "Mr. Cellophane" ?


משום מה השאלה הזאת עלתה כבר כמה פעמים בזמן האחרון, והנה ההזדמנות להסביר:


"Mr. Cellophane" הוא שם של שיר אותו מבצע (ובכשרון רב יש לומר) ג'ון סי. ריילי בסרט "שיקאגו". בסרט הוא מגלם את בעלה האומלל והנבגד של רנה זלווגר.


בהקשר המקורי השם "Mr. Cellophane" הוא משל להתעלמות וחוסר תשומת הלב לה זוכה הדמות, אך הכוונה שלי בבחירת השם הזה היתה שונה לגמרי: אני דווקא חשבתי על זה שאני יכול להיחשף פה באופן שאנשים יכירו אותי בצורה כמעט אינטימית, ובכל זאת כל אחד מכם יכול ללכת מולי ברחוב ולעולם לא לדעת מי אני.


תוסיפו לזה את העובדה שזה השיר שהכי אהבתי מתוך הסרט והנה התשובה שלכם.


 


Mr. Cellophane


 


If someone stood up in a crowd
And raised his voice up way out loud
And waved his arm and shook his leg
You'd notice him

If someone in a movie show
Yelled "fire in the second row,
This whole place is a powder keg!"
You'd notice him

And even without clucking like a hen
Everyone gets noticed, now and then,
Unless, of course, that personage should be
Invisible, inconsequential... me

Cellophane, Mr. Cellophane
Should have been my name
Mr. Cellophane
'cause you can look right through me
Walk right by me
And never know I'm there

I tell ya ..
Cellophane, Mr. Cellophane
Should have been my name
Mr. Cellophane
'cause you can look right through me
walk right by me
And never know I'm there. . .

Suppose you was a little cat
Residin' in a person's flat
Who fed you fish and scratched your ears
You'd notice him

Suppoose you was a woman wed
And sleepin' in a double bed beside one man for seven years
You'd notice him

A human being's made of more than air
With all that bulk, you're bound to see him there
Unless that human bein' next to you
Is unimpressive, undistinguished
You know who. . .

 Cellophane, Mr. Cellophane
Should have been my name
Mr. Cellophane
'cause you can look right through me
Walk right by me
And never know I'm there


 


Never Even Know..


I’m There

נכתב על ידי MrCellophane , 19/2/2004 23:36  
41 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סבינה ב-11/10/2004 09:10
 



לדף הבא
דפים:  

40,474
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrCellophane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MrCellophane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)