MrCellophane

שעה אחרי שקבענו היא שלחה לי SMS. "אתה בא אלי רק בשביל לשכב איתי?"

"גם, לא רק", החזרתי לה את התשובה הקלושה היחידה שעלתה לי לראש. זה לא שמיד אחרי שאנחנו מסיימים את עניינינו אני מתלבש והולך, אבל אין ספק שאם היא היתה אומרת לי שהיא במחזור או משהו לא הייתי בא.

כבר 4 חודשים שזה נמשך בצורה הזו. נפגשים פה ושם ומסיימים את הערב אצלה בדירה. לכאורה זה ברור לשנינו שמשהו רציני לא ייצא מזה למרות שהיא אמרה/רמזה כבר כמה פעמים שהיא רוצה. לא היה יום אחד שהיא לא התקשרה או שלחה SMS אחד לפחות. ממש כל יום. זה הציק לי, ואמרתי לה, וזה נמשך. בשלב מסוים כבר הרגשתי שהיא חונקת אותי וחשבתי על פסק זמן, ואז באה ההודעה הזאת.

אחרי ההודעה באה שיחה. "השיחה".

במשך שעתיים הסברתי לה איך ולמה היא הצליחה לעשות כל טעות אפשרות. איך היא היתה מתקשרת אלי בשביל להגיד לי שהיא שרפה 800 שקל בשופינג או להתבכיין שמחר היא צריכה לבוא לצבא 3 שעות מוקדם יותר. איך היא היתה מספרת דברים שמספרים לחברות מפגרות בנות גילה ולא לבחור שמבוגר ממנה ב-6 שנים ואיך במקום להצניע את פער הגילאים בינינו היא החליטה להראות לי את הצד הכי ילדותי שלה. וכמובן – איך היא לא הפסיקה להתקשר כדי לספר לי שטויות ולשלוח SMS על כל דבר שמישהו אמר לה ואיך היא חנקה אותי למרות שהיא ידעה שאני לא מעוניין בקשר שכזה.

120 דקות, שברובן ככולן אני דיברתי והיא שתקה.

להפתעתי, היא הסכימה איתי. לא חידשתי לה כלום. היא לא יודעת להסביר למה זה היה ככה.

"זו לא שיחת סיום", אמרתי לה. "אני עושה את זה בשביל שנבין אחד את השני טוב יותר ושלא יהיו אי-הבנות".

היום שאחרי השיחה הזאת היה היום הראשון ב-4 החודשים האחרונים שהיא לא התקשרה או שלחה SMS. גם לא ביום שלמחרת. שקט.

והיום אני מקבל ממנה הודעה. "יעל פנדריך בטוח הולכת הביתה!!".

לך תדבר אל הקיר.

והיה ביושבי מול הטלוויזיה והנה שוב תפסו הפרסומות את תשומת ליבי ועוררו בי מספר תהיות שאין להפריז בחשיבותן:

• עד מתי יתנו הרשויות לדוד הכיטוב להשתולל בכביש ולעשות אינספור תאונות?

• האם הגברים מ"התנועה לשחרור הגבר" היו פאתטיים יותר אם היו תוקעים גרעפס ומגרבצים?

• האם גם הג'וקים חושבים שג. יפית עצמה מפחידה יותר מקוטל החרקים?

• האם הבובה המכוערת של זאב רווח מצליחה להתקרב לדבר האמיתי?

• האם כולנו היינו מקבלים בברכה מישהו שפרץ לנו לבית רק בגלל שהוא עזר לנו לבחור משכנתא?

• מי מאיתנו היה מסכים לטוס במסוק אותו מטיס תינוק מצוייר?

• האם משתתפי הלוטו יודעים שעל מנת לקנות את המטוס שבפרסומת עליהם לזכות ב-4 הגרלות לפחות בפרס הראשון?

אולי זה רק אני.

לילה. זמן למחשבות, לשקט, לשלווה. לא אצלנו.

כרגע: 5 אורחים, 4 בקבוקי בירה ריקים מתגלגלים על הרצפה, 3 בעלי חיים בתוך הבית (ואחד מהם אפילו לא שלנו), 2 כוסות שבורות ו-1 אלוהינו שבכבודו ובעצמו לא יצליח לסדר את הבית עד שאמא שלי תחזור מחו"ל. תוסיפו לזה מוסיקה רועשת, כיור עמוס עד אפס מקום וערימת כביסה שעולה על גדותיה להשלמת תמונת המצב העגומה.

כפי שאומר הפתגם הידוע – כשהחתול טס לחו"ל העכברים יוצאים מהחורים. ביום שישי אמא שלי טסה לחו"ל והשמחה גדולה. אחרי 3 ימים אני יכול להגיד בביטחון שגם חזיר ממוצע יסרב בתוקף לגור בדיר הזה.

היום הראשון עוד היה בסדר. חלוקת העבודה היתה ברורה: אחי מלכלך, אחותי ואני מנקים. אני מבשל – אחי ואחותי אוכלים (ולא מורידים את הצלחות). עד מהרה התברר שגם בכוחותינו המשותפים אחותי ואני פשוט לא יכולים לנקות בקצב שאחי מלכלך והחלטנו לוותר על העניין.

אז כעת אפשר רק לנחש מה נמצא בתחתית הכיור (הנמלים כבר יאכלו את זה). לגבי הכיור מתנהלת מעין מלחמת מוחות בין שלושתינו, שתכליתה לבדוק מיהו בעל סף השבירה הנמוך ביותר לגבי החיים בתוך הטינופת המצחינה. המפסיד, כמובן, ימלמל "ס'אומו" ויילך לשטוף כלים.

לגבי כביסה – מצב דומה. "אתה לא חושב שצריך לעשות כביסה?", שואל אותי אחי בעודו דורך על הבגדים שלבש שלשום מתישהו. "כן. לך תעשה", אני אומר לו. יש גבול. "טוב", הוא עונה לי בחוסר רצון. כעבור דקה: "תגיד אתה יודע איך עושים כביסה?" ובתרגום: "כמו שאתה רואה אני כבר לא אעשה כביסה, אז גם את זה תצטרך לעשות לבד". החלטתי לוותר ואמרתי שאני אעשה בערב. "מה עם לגהץ?" שואל החוצפן ורואה את החולצה המסריחה שלו מתעופפת לעברו ומחטיאה במעט את הפנים. הבין את הרמז.

ובינתיים: אחי הספיק לשבור את הברז במטבח וכעת יש לנו שם ממטרה, הכלב הבין שאין יותר חוקים והוא יושב על הספה בלי בושה, ורבבות נמלים הולכות בטור מסודר לעבר הקולה שנשפכה על הרצפה אי שם ביום שבת.

עכשיו צריך להרים איזה מבצע לפני החזרה המיועדת של אמי ביום רביעי. התירוץ של "אני חולה" כבר לא עובד יותר (הרופא אישר – הבראתי!) ולכן מצפים ממני למלא את תקן ה"מבוגר האחראי", מה שאומר שאי אפשר פשוט לנסוע לדירה ולהשאיר את הילדים לגורלם. אולי הכלב ייקח את עצמו בידיים ויעשה כלים?!