MrCellophane

אח שלי שוב נסע לחו"ל, הפעם לחודשיים וחצי.

קצת עצוב לי עכשיו. פתאום יש איזו ריקנות כזאת שקשה להסביר. כשמשעמם או כשצריך אתנחתא מהלימודים החסרון הזה מורגש היטב.

פתאום צריך לעשות דברים אחרים, פתאום ההפסקות מתקצרות...אני מציץ לחדר ורואה שהוא פשוט לא שם, וזה באמת קצת עצוב.

אח שלי נסע לחו"ל.

עם זה אין לי שום בעיה.

אבל למה, ריבונו של עולם, למה הוא היה חייב לקחת איתו את הפלייסטיישן???

מבחן ראשון בסדרה של 5 מבחנים, פרס של סוף שנה.

לשמחתי המבחן בצהריים, נחסך ממני לקום ב-6:00 בבוקר. לפני שאני יוצא מהבית אני בודק טוב טוב שלא שכחתי שום דבר והולך.

יושב עם חברים בחוץ, הם מנסים לדבר על המבחן ואני משנה נושא. ואז אחד קופץ. "איזה הומו אני! שכחתי את הקובץ חקיקה בבית!" למזלו היה לו מספיק זמן לרוץ ריצת אמוק חזרה למעונות ולהביא את הספר בזמן.

אני דווקא השתעשעתי מההשוואה להומו.

היום פורסם בעיתון ששוטרים שהגיעו לאיזו מסיבה שערכו ההומואים אחרי מצעד הגאווה, הוכו (!).

מעניין איך נראו פניהם החבולים של השוטרים כשחזרו לתחנה ונאלצו להגיד לחבריהם "ההומואים הרביצו לי".

אז אולי כדאי להיזהר מההשוואה הזאת להומואים. מסתבר שהם לא פראיירים בכלל.