לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

MrCellophane


יליד 1979. מריר. ציניקן. כעוס. חד. שנון. לעתים מצחיק, שמח וחייכן. אף פעם לא אדיש.
Avatarכינוי:  MrCellophane

בן: 45





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2005    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

8/2005

סיסמאות ההתנתקות - איפה הן היום?


 

הפינוי מרצועת עזה כמעט ונשכח בקצב החיים המטורף, הסרטים הכתומים אט אט נעלמים או סתם נפלו קורבן לפגעי הזמן ומזג האוויר וכוכבים הנולדים של מועצת יש"ע כבר נשכחו זה מכבר מהתודעה.

 

אבל אם יש משהו שיישאר לנצח - הרי אלה שלל הסיסמאות שהגו מיטב המוחות הכתומים כדי להביא לתמיכה ציבורית / סירובי פקודה / עצירת הפינוי, רק למקרה שהקב"ה יחליט לא להתערב.

 

אז הנה יצא לו מר צלופן לשטח לבדוק את גלגולי הסיסמאות הללו והקשרן הנוכחי או במילים אחרות - איפה הן היום?

 

להלן הממצאים:

 

"יש בנו אהבה והיא תנצח" - בסיסמא זו השתמשו הכתומים עוד בטרם הפכו להיות ברברים בכבישים. הימים הם הימים העליזים של משאל המתפקדים והכתומים רוצים לשדר מסר חיובי, אוהד ונאיבי. כיום חזרה הסיסמא לייעודה המקורי - הנצחה בשלטי העידוד של אוהדי הפועל ירושלים בכדורסל. מדי פעם אפשר לשמוע את השורה המקורית ("יש בי אהבה והיא תנצח") ברדיו, בביצוע של אריק אינשטיין או ארקדי דוכין.

 

"העם עם גוש קטיף" - סיסמא זו מצאה ביטוי על גבי סטיקרים, חיקוי חביב ל-"העם עם הגולן" של פעם. הסיסמא הלכה לעולמה זה מכבר, אבל את גלגולה ניתן לראות על גבי כתובת גרפיטי בצדי כביש מספר 1: "העם עם גוש חשיש". מקורי, תודו.

 

"חייל, שוטר - סרב פקודה!" - אחרי כשלונם של האמצעים הדמוקרטיים ואף האלימים, התמקדו הכתומים בדוקטרינת המהפיכה הצבאית על ידי השפעה ישירה על הנושאים בנטל. מן הסתם אף אחד לא משתמש בזה היום, אבל שאלה אחת לא נותנת מנוח לנפשי  - אם קצין פוקד על חייליו לסרב פקודה, מה בדיוק הם צריכים לעשות?

 

"נאצים, יודנראט" - עוד קריאה של הכתומים לעבר חיילים במטרה לעצור את הפינוי ולעורר סימפטיה בציבור, כנראה. נשאר בעיקר בצורה של צלקות אצל החיילים המסכנים ואחד, יונתן בשיא.

 

"יהודי לא מגרש יהודי" - הסיסמא הזו עברה תהפוכות וכיום היא משמשת בעיקר ערסים בעת ששומר סף גברתן במועדון אליו ניסו להיכנס משליך אותם מהמועדון. יש שמועה שגם עובדים זרים משתמשים בזה בעת שהם נעצרים ע"י משטרת ההגירה. השמועות אומרות שזה לא ממש עובד בשבילם.

 

"המפקד, אני לא יכול" - עוד אחת מהסיסמאות שנועדו לעודד סירוב פקודה. באופן אירוני, כיום משמשת בעיקר חיילים שקיבלו מהמפקד שלהם 7 דקות מטכ"ליות לחרבן.

 

 

אלה הממצאים שלי.

 

יש לכם ממצאים משלכם? יאללה, בואו נשמע. רצוי בפוסטים.

 

נכתב על ידי MrCellophane , 29/8/2005 09:03  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ada ב-4/9/2005 11:27
 



אכן תמונות קשות


 

היום שעבר הביא עמו תמונות קשות.

 

יש דברים שמסך הטלוויזיה ואנחנו כצופים פשוט לא יכולים לסבול, ואם זה נשאר בראש גם יום אחרי השידור כנראה שגם יש פה איזשהו מימד של טראומה.

 

אני לא מבין למה הטלוויזיה צריכה לשדר את הדבר הזה. אז מה אם יש כמה אנשים שזה מעניין אותם? יש כאלה שנשארו רק מהסקרנות, לראות כמה גרוע זה באמת יכול להיות.

 

אני חייב להגיד שלא הופתעתי. היה רע.

 

אני מקווה מאוד שהתמונות האלה לא יחזרו, כי זה באמת כבר יותר מדי.

את בטח מבינים על מה אני מדבר.

 

מישהו חייב לסלק כבר את אייל פלד מהטלוויזיה.

 

נכתב על ידי MrCellophane , 24/8/2005 11:07  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ron ב-27/8/2005 19:09
 



מחפש תשובה


 

בהמשך לפוסט שלמטה, הייתי אתמול בהופעה של היהודים.

 

כשהגעתי ראיתי מראות שלא ראיתי מסביבי כבר 15 שנה, מאז הקייטנות המעפנות של הקיץ - המוני ילדים יושבים על הדשא בקבוצות, רובם ככולם בחולצות שחורות.

 

ליד הקופות השתרך תור ארוך, כמו גם ליד השולחן של משרדי הכרטיסים השונים לאנשים שהזמינו באשראי (לילדים בני 14 יש כרטיס אשראי?).

 

זה לא הפריע לי מי יודע מה.

 

הלכתי לקופת "הזמנות ההפקה" שהיתה ריקה לחלוטין ולקחתי את שני הכרטיסים שחיכו לי שם.

 

תפסתי מקומות ישיבה טובים יחסית, אבל מהר מאוד התברר שהיכל התרבות זה לא, דווקא הרבה יותר דומה לאיצטדיון טדי. רוצה לומר - עמדנו כל ההופעה. על הכיסאות.

פשוט כל הפריקונים הקטנים מילאו את כל המעבר, הסתירו, קפצו וכאלה.

 

ההופעה היתה פצצה. אני אמנם לא מכיר את כל השירים, אבל היו אחלה אנרגיות, אחלה ביצועים ובסך הכל אווירה של כיף.

 

כל פעם אחותי ואני הסתכלנו מסביב, והרגשנו שהגענו לשבט חדש באפריקה. הסתכלנו על הנערים האלה (הגיל הממוצע היה באזור ה-15-16) ולא הבנו איך הם כל כך שונים מאיך שאנחנו היינו. וביני לבין אחותי יש גם הבדל של כמה שנים טובות.

 

ילדות בנות 14 בקושי לבושות, צורחות, מעשנות ורוקדות כמו נערות שעשועים בווגאס.

 

אחותי ואני מגיעים למסקנה אחת: אם זה הנוער שלנו, הלכה המדינה.

מה השתבש? אני באמת לא יודע.

 

איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא?

 

 

נכתב על ידי MrCellophane , 21/8/2005 12:54  
79 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Jay ב-29/8/2005 09:10
 



לדף הבא
דפים:  

40,472
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrCellophane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MrCellophane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)