MrCellophane

עוד מעט תערך הגרלת ה-50 מיליון.

שבעה מספרים הולכים להפוך למישהו את החיים, ולהשאיר את השאר עם הפנטזיות.

ובאמת, הפנטזיות הן כמעט אינסופיות.

יש כאלה שחולמים להתפטר מהעבודה ולקום מאוחר בצהריים, יש כאלה שיטיילו בעולם וכמה יקנו בתים לעצמם ולבני משפחותיהם. כל מי ששולח טופס לא יכול שלא לפנטז, ולו לכמה שניות, על "מה יקרה אם".

אני שלחתי שני טפסים.

שניהם טפסים מוכנים. אחד קיבלתי יחד עם העיתון ואחד מתוכנית המנויים של מפעל הפיס.

שלחתי אותם כי אם לא הייתי שולח אותם אז אחד מהם היה זוכה...וגם אני חושב לעצמי "מה יקרה אם".

והמסקנה שהגעתי אליה? אולי עדיף שלא.

חשבתי לעצמי - האם הייתי מתפטר מהעבודה? מפסיק את ההתמחות?

בחיים לא.

השאיפות המקצועיות שלי כל כך מגובשות וברורות ששום דבר לא יזיז אותי מהן, גם לא כסף.

אני עדיין אקום מוקדם בבוקר, אשלב עבודה עם לימודים ואקרע את התחת 14 שעות ביום במשרד כשהזמן יגיע.

גם עם 50 מיליון בבנק.

בניגוד לרוב התפקידים במדינה הזאת, את התפקיד הזה אי אפשר לקנות בכסף.

ומה בעצם ישתנה בחיים שלי?

אני לא אלך למסעדות יותר ממה שאני הולך היום בגלל המשקל.

אני מעדיף להישאר רזה ומאושר מאשר שמן ואומלל, וזו הסיבה שאני לא הולך למסעדות באותה התדירות שהייתי רוצה - לא שום שיקול כספי.

אוטו חדש?

טוב לי עם הטויוטה שלי גם אם היא 11 שנה על הכביש.

אני גם לא חושב שאני ארגיש טוב יותר בדירה שלי אם אדע שהיא רשומה על שמי בטאבו לעומת תשלום דמי שכירות חצי שנה מראש.

אבל בעצם להגיד שהחיים שלי לא ישתנו זה לא ממש מדוייק.

אני עלול להפוך לפרנואיד, ולחשוב שמי שרוצה להיות חבר שלי עושה את זה רק בגלל שיש לי כסף. לא יהיו לי יותר חברים חדשים ואני אנהל את החיים שלי בין חשדנות ופארנויה.

אני עלול לאבד את כל ההערכה לכסף, לזלזל בבעיות קיומיות של אנשים אחרים ולהפוך לאטום ומנותק.

וגם אם אני לא אתפטר מהעבודה, אולי הידיעה שיש לי "מצנח זהב" ונחיתה רכה יפגעו בכושר העבודה שלי.

ובעצם, אם אזכה ב-50 מיליון שקל כנראה שהדבר הטוב ביותר שאוכל לעשות הוא לסגור אותם בבנק בשוויץ, ולנסות לשכוח שאי פעם זכיתי בסכום הזה.

לקום מחר בבוקר עם 50 מיליון?

לא חייב. ממש לא.

מה לא אמרו כבר על מרכז הליכוד.

שהם מושחתים, שהם מחזיקים את המדינה בביצים, שכל מה שמעניין אותם זה הג'ובים שיסדרו להם וטובתם האישית.

העובדה שגוף כזה בוחר חברי כנסת היא חמורה כשלעצמה, והיא מקבלת משנה תוקף כשמדובר במפלגת השלטון.

ואיכשהו, כמו סרגיי בובקה האגדי, המרכז הזה מצליח פעם אחר פעם לשבור את השיאים של עצמו.

כבר התרגלנו לקריאות הביניים משל היינו בלב היציע המזרחי במשחק בית של בית"ר ירושלים. לגברים מיוזעים שמניפים שלטים מאולתרים ומבזים את עצמם בקריאות "היידה ביבי" כאילו הם מוכרים בשוק.

היום הוכיחו חברי המרכז שהם למדו משהו מהמתנחבלים שניסו לרמוס את הדמוקרטיה.

לא מוצא חן בעיניך מה שמישהו הולך להגיד? פשוט אל תיתן לו לדבר.

אז הלכו המושחתים וחיבלו במיקרופון (רק אחרי הנאום של מלך המושחתים, כמובן) והנה תמה ישיבת מרכז הליכוד.

שרון, לכל הדעות לא טלית שכולה תכלת, קפץ על ההזדמנות כמוצא שלל רב ומיהר לעזוב את המקום, מתוך הערכה שההשתקה תשרת אותו טוב יותר מעצם הנאום.

וכרגיל במרכז הליכוד - המושחתים המצטיינים יושבים מדושני עונג על במה, הבלאגן וההמולה חוגגים, הצ'חצ'חים מחייכים כי הם בעמוד הראשון של העיתון מחר, וכל מי שצופה בטלוויזיה ועיניו בראשו יכול רק להשפיל מבט ולהרגיש את ארוחת הצהריים שלו עולה אט אט מעלה ברפלקס הקאה.

מי שהולך לישון ב-18:00 בערב "רק לשעה" וקם ב-21:45, לא יוכל להרדם לפני 5:00 בבוקר.

כדאי שאני אזכור את זה לפעם הבאה.