אז ככה,

עצמאות היה.... וואו.

לא, לא מושלם וגם לא מאכזב.

אבל... איך המילה? מטורף?

היה פשוט סטלה מטורפת, היה מצחיק ברמות שלא יתוארו, כמה קטעים מפגרים קרו שאני נזכרת בזה ובאלי למות, איך אני מגיעה למצבים כאלה?

 אבל עם זאת היה קטעים שמבאסים את התחת. גם בזה אני רק נזכרת ובא לי למות, לקבור תצמי.

אז עצמאות היה מעורב ברגשות- שמחה, אכזבה, עצב, חרטה, צחוק ובכי.

אני מתגברת על דברים מהר מאוד וטוב שכך, ואני נישמעת כ"כ פוסטמה ומרגישה מטומטמת על מה שאני כותבת חח

אבל תכלס? ממש לא אכפת לי.

כי עם כל הקטעים המבואסים היה לי את החברים שלי שיחזקו אותי ויעזרו לי ותמיד יהיו שם בשבילי, ולאו דווקא באותו הרגע.

חח, החיים יפים ((((:

אין לי ממש מה להגיד, הייתי צריכה לפרוק קצת

אני צריכה עיצוב חדש. :

  Take me with you, I will never let you down.