טוב אז כמו כל פוסט רגיל שנכתב אחרי שהבלוג לא היה פעיל חודשים. יש לי המון לכתוב.
וכמו תמיד נתחיל בחיי האהבה שלי.
אז כרגע יש לי חבר כבר חודשיים+ הוא משרת בתותחנים מה שאומר שעד עכשיו הייתי רואה אותו שושי"ם ולפעמים כשהתמזל מזלנו אז כל שבוע אבל בדר"כ חצאים. ההתחלה הייתה כל כך מדהימה ומבטיחה והייתי בטוחה שהקשר רק יכול להשתבח עם הזמן אבל לדאבוני זה לא מה שקרה.
ככל שהזמן עבר הרגשתי שהדיסטאנס בינינו גדל וההתלהבות שלו ממני פחתה ופחתה עם הזמן, המילים היפות וההודעות שעורררו בי חשק לטרוף אותו החלו להגיע רק מידי פעם ולא על בסיס יומי. מה שגרם לי לפקפק בקשר כי לא הייתי בטוחה שהוא רוצה בכלל בקשר הזה. מידי פעם שהוא חוזר לצבא ליותר משבוע אני מרגישה שהוא באמת מתגעגע אבל האדישות שלו אליי ואל הקשר שלנו יכולה לפעמים להוציא אותי מהכלים.
אבל יאמר לזכותו כשאנחנו לבד במיטה אני פשוט מתקשה לעצור את עצמי לפעמים, ונורא מתבאסת להפרד ממנו.
כרגע אני לא בטוחה בשיט מה אני מרגישה אל הבחור וסביר להניח שאם הקשר הזה יגמר לא יהיה לי נורא קשה להמשיך בקשרים קודמים, למרות שאין לדעת כי קרו מקרים כבר בעבר שהתאהבתי רק אחרי שסימתי את הקשר. אכזרי משהו.
אז להגיד שאני מאוהבת בו קשה לי. אבל אני עם הזמן נקשרת אליו וכן איכפת לי ממנו ואני כן אוהבת אותו, וחוצמזה שטוב לי איתו. הדבר שהכי מציק לי שאני לא מרגישה שאני יכולה לדבר איתו על הכל ונדמה לי שגם הוא מרגיש כמוני ואני בטוחה שזה גורע מהקשר שלנו.
שלא תבינו לא נכון.. אני מאוד רוצה שהקשר הזה יצליח ומאוד רוצה להתאהב בו כי הוא בנאדם מדהים ויכול להיות בינינו משהו מיוחד שלא היה לי עם אחרים, מה שאנחנו צריכים זה עוד זמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
