אתם מכירים את זה שבנאדם נכנס לכם בבום לחיים, עושה לכם בלגן בחיים וברגע פשוט יוצא, כמו שהוא נכנס, בבום?
זה לא קורה הרבה אבל אני מניחה שזה קורה לכל אחד. מלבד הפעם הנוכחית, זה קרה לי פעם אחת בלבד לפני. אבל ההבדל בין הפעם הזאת לפעם ההיא, הוא שבפעם הראשונה אותו בנאדם נשאר לי בחיים, אמנם אני רואה אותו פעם בכמה חודשים טובים, אבל זה יותר טוב ממה שציפיתי. בפעם הנוכחית זו יציאה אבסולוטית. וזה מבאס אותי בטירוף.
אני לא יודעת למה זה ככה, כל פעם גם עם אותו ז'אנר של אנשים (מי שיודע על מי שאני מדברת- מבין). אולי עם כל הזילזול הם כן משפיעים עלינו? אולי זה לא קשור בכלל? ממש מעצבן.
הלי אמרה לי מקודם שהיא קראה לפני כמה זמן שכל בנאדם שנכנס לנו לחיים, יש לו יעוד מסויים, וכל אחד נשאר בחיים שלנו עד שהוא מסיים את היעוד שלו ואחר כך יוצא מהם, וזה יכול לקחת דקה, שעה, יום, שבוע, חודש או כל החיים. זה דבר שגם אמא שלי אמרה לי אחרי ששניר נפטר, הרי אומרים שבנאדם נמצא בעולם בשביל תפקיד מסויים וכשהוא מסיים אותו הוא מת. יכול להיות שיש בזה משהו נכון. הבעיה שהעלתי נגרמת כנראה כשאני מרגישה ההפך מהגורל, ואני לא חושבת שאותו בנאדם סיים למלא לי משהו בחיים. אבל מה כן? אפשר לומר שהשניים האלה ממש השפיעו לי על החיים ונתנו לי משא שיהיה איתי לתמיד (עד שאני אסיים את תפקידי בעולם, כמובן), וזה נדיר אצלי כי אני לא מתחברת לאנשים מאד מהר ואני גם די ביקורתית עליהם. אולי זה לטובה, לא יודעת.
אני רק יודעת שאני ממש מבואסת עכשיו כי אני מרגישה שממש לא מיציתי. אוף:(
למרות שכתבתי כבר אתמול פוסט ולא כולם קראו אותו עדיין, ממש רציתי לכתוב את זה... אז מי שלא קרא את זה של אתמול שירד קצת עם הגלגלת, או לחילופין שיכנס לכאן- http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=234360&blogcode=9458254
עמית
3>
אה ותמונה של הצוות המושלם:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
