אני זוכר את הסיצואציה כאילו נלקחה מתוך סרט צרפתי עם אווירה מעושנת, היא ערומה שוכבת על צידה השמאלי והתלתלים הריחניים שלה אסופים בצרור מהודק אצלי ביד ואני מאחוריה מזיין אותה כאילו חיי תלויים בזה.
ראשה משוך לאחור והיא גונחת גניחות קצרות וקולניות, היא תופסת אותי עם היד הפנויה שלה אבל אני לא מרגיש כלום, החושים כהים מהבראוניז החומה שאכלנו שעה קודם.
האף שלה קטן וסולד והפנים חלקות עם עיניי חתול גדולות ושפתיים רחבות עם חיוך ערמומי. אך היא נראת שונה ברגע שאני חודר אליה.
החיבור בנינו הוציא ניצוצות שלא ידעתי שקיימים אצלי, כל כך נהנתי מהחופש והזרימה, הפתיחות והבגרות שנרקמה בזמן הקצר הזה מקסים אותי.
כיף לי איתה - איתה אין לי מחסומים ואני מרגיש כל כך אמיתי איתה. פתאום אני מרגיש שאני חי ולא מתקיים. אני נושם אוויר של חופש ועושה את מה שעושה לי הכי טוב בלי לתת לאף אחד דין וחשבון.
אני מלבלב ופורח כמו שלא פרחתי בחיים שלי (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
John Deer