לשם ובחזרה

רוצים לקנות את הכותל המערבי? קלי קלות. ואם תוך כדי כך תשיגו גם את מגדל דוד ואת בית העירייה התל אביבי הישן, תוכלו לבנות בתים ומלונות ולזכות בתשלום נכבד מכל מי שבסך הכל רצה להכניס פתק לכותל או לראות את מגדל ההיסטורי.

אגב, זה נכס די זול, הכותל המערבי, אפילו היכל נוקיה עולה יותר. שלא לדבר על זה שמלון המלך דויד שווה בערך פי שלושה ממגדל דוד עצמו. איך אני יודעת? כל התשובות נמצאות בתוך המונופול החדש, חגיגת קפיטליזם חסר גבולות.

כבר הרבה זמן שהקטנה מנדנדת שהיא רוצה "מונופול כרטיס אשראי". זה לא שעד עכשיו המונופול לא תפס מונופול על זמן הפנאי המשפחתי. הקטנה מסתובבת עם הקופסא שקיבלנו בירושה (שבה הנדל"ן הנחשק ביותר נמצא בפארק הלאומי באשקלון ובאר שבע היא עדיין עיר עם פוטנציאל), ומפעילה מניפולציות, תחינות, בקשות ותזכורות לחובות-עבר כדי לשעבד מי מאיתנו לסשן בלתי נגמר של מונופול. אני נענית לה לפחות פעם בשבוע. זאת לא ההתלהבות מקניית נדל"ן ובניית מלונות, אלא הנחתרוח למראה המהירות שבה היא לומדת חיבור, חיסור וכפל בזכות המשחק. 

נדמה שלא עבר דור שלם מאז ששיחקנו במונופול, הפטנטים נשארו דומים: לצייר שטרות כסף נוספים, ליבא בתים ומלונות ממשחקים אחרים, לעשות שמיטת חובות כללית או מענק חד פעמי של כמה אלפים כדי שהמשחק יימשך ויימשך. הקסם של המשחק הזה מדבר גם אל הילדים של היום, גם כשהוא מגיע בקופסה ולא בצורת משחק מחשב.

סירבתי לקנות את המשחק המעודכן. יש לנו את המונופול הישן ועוד אחד שנקרא 'כסף גדול' והוא בדיוק אותו הדבר, רק בלי השם המסחרי שעליו כנראה צריך לשלם זכויות יוצרים. הקטנה ניסתה את שיטת 'לכל החברות שלי כבר יש', ואת שיטת 'אין לי במה לשחק' ואת שיטת 'זה מאוד חינוכי כי ככה אני לומדת לנהל את הכסף שלי כמו שעושים היום' ולבסוף את השיטה המנצחת: 'אם אני אוספת את רוב הכסף, תשלימי מה שחסר'?

למזלה הסבים משני הצדדים חשבו שזה מאוד חינוכי לתת לילדה מענק הצטיידות לשנת הלימודים החדשה, ויחד עם דמי הכיס שחסכה במשך חודשיים, הגיעה לסכום של מאה וחמישים שקלים. השלמתי את החמישים הנותרים, וחזרנו מחנות הצעצועים עם פרצוף אחד זורח וקופסה בצבעים מטאליים.

אחרי חצי שעה של התברברות עם הכספומט המצפצף, התחלנו לשחק. ככל שהמשחק התקדם, הזעם עלה בי. כשהגעתי לכותל המערבי סירבתי לקנות אותו כי יש דברים שלא קונים בכסף, אמרתי לה. הקטנה לא הבינה מה הבעיה, הרי אם קונים את היכל נוקיה, את מלון הילטון ואת חברת סלקום, מה הבעיה לקנות גם את הכותל המערבי? הרי הכל מָכִיר למרבה במחיר, ככה כתוב בהוראות!

אם חסר משהו, במשחק יש פרסומות גלויות. לא רק ששילמנו מאתיים שקלים על המשחק, צריך גם לראות את הלוגו של ויזה מוטבע על כרטיסי האשראי שיש לכל משתתף, ואת סלקום כחצי מסידרה יחד עם חברת החשמל. אין לי שום דבר אישי נגד סלקום או ויזה, אבל מה לעזאזל הם דוחפים את עצמם למשחק של ילדים, ועוד גובים על זה מחיר מופקע?

הנקמה המתוקה לפעמים עולה כסף. אז הלכו מאתיים שקלים, אבל אחרי שבועיים של מכשיר אלקטרוני מצפצף ומעצבן, חזרנו אל המשחק הישן, ההוא עם השטרות. מישהו רוצה לקנות את הטיילת של אשקלון? אם שמים שם מלון, אפשר לקרוע את המבקרים.

שווה קפיצה

פוסט מרגש של הלחשנית שמציג את הצד הפחות מדובר של ביטול פסטיבל עכו.