בעוד שבוע נחגוג לקטנה יומולדת בבית. ככה הבטחתי, וכבר עיצבנו ביחד הזמנות עם מלאכים ופיות. רק התאריך המדויק עוד נשאר פתוח. כרגע יש בתכנית קוסם, ליצן, די ג'יי, מתנפחים, דוכן גלידה, מכונת פופקורן, תיאטרון בובות ולהקת אקרובטים מסין. עם קרקס מדראנו אנחנו עדיין במשא ומתן בשאלה אם יבואו עם הפילים או בלעדיהם. הקטנה דורשת שיבואו, אני טוענת שנצטרך לפרק את הבית, היא עונה שזה לא חשוב, העיקר שיהיה לה יומולדת כמו לכולם.
לא פשוט להרכיב תכנית למסיבת יומולדת. העובדה שהיא נולדה איפשהו בינואר, לא כל כך רלוונטית. הפרוייקט יצא לדרך ביומולדת חמש שלה. כל מסיבה שהיא חוזרת ממנה, מוסיפה עוד מרכיבים לרשימה הארוכה, שיש בה גם עוגת ברבי בת שלוש קומות ועשר בראצ'יות שהוזמנו אצל גורמים מקורבים, ורק מחכות על המדף של הטויס-אר-אס למי שיהיה מוכן להשקיע בכל אחת מהן מאה ושמונים שקלים.
אני יודעת שהכי פשוט זה להפרד מאלפייה ולהניח למקצוען לנהל את החגיגה, אבל לי יש עקרונות מוצקים וגם פלט עם ייתרת העו"ש שלי. בשנה שעברה יצאתי בשן ועיין מחבורת בני החמש שדהרה בבית והשמידה כל מה שהיה בטווח הרגליים שלה. הקטנה היתה מוכנה להעמיד פנים שהפיאה הצבעונית והאף האדום שייכים לליצן כזה שמסתובב עם מקרופון נייד ולהקת רקדניות, ולא לאמא שלה. אבל מאז חלפה כמעט שנה (כן, חגגנו לה חמישה חורפים בעיצומו של יולי המיוזע). היא למדה כמה עובדות חיים, עשתה סטאז' אצל החברות שלה, ולא מוכנה להסתפק בפחות מג'אגלינג בלפידים בוערים ובליעת חרבות.
כרגע המשא ומתן בעיצומו. אני מציעה לה לשלב את היומולדת שש וחצי עם זה של שבע ואז אפשר יהיה לדחות עוד קצת ולחגוג באותה הזדמנות גם את הבת מצווה שלה. אם תהיה לה טיפה של סבלנות, אפשר במקום מסיבת בת-מצווה לערוך ארוע המוני לכבוד גיוסה לצה"ל. אני נשבעת לה שהשנים חולפות ביעף. היא לא תספיק לספור עד עשר וכבר תהיה עלמה צעירה לקראת גיוס. ואולי בכלל עד אז יבטלו את הצבא ויהיה מזרח תיכון חדש, ובמקום מסיבת גיוס נצא כולנו לחוף הים עם אוהל ושקית ענבים, כדי להודות לאל שבמרומים על שנחלצה בשלום ממערכת החינוך.
אני עדיין אופטימית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
