לשם ובחזרה

מטבע הדברים תקופת מלחמה חושפת את הנוירוזות האישיות והקולקטיביות של שני הצדדים. כדי להבין את המנגנונים האנושיים המפעילים את הצדדים בסכסוך, פנינו אל המומחים לנושא כדי לקבל דיאגנוזה מדויקת יותר של הדמויות המושכות בחוטים.

לאור המצב המתוח בו שרויים כרגע אזרחי ישראל, התכנסנו, חברי הצוות, לנתח את המצב ולהציע תובנות חדשות על הארועים. עלינו להתנצל מראש על דיאגנוזה חפוזה משהו, אבל הפליטים הצפונים שמצאו מקלט במרתפינו – במיוחד אלו המצויים עדיין בשלבי התפתחות טרום-ורבאליים, שלא לדבר על אלו שכבר יצאו מהחביון אל הפאזה הקדם-סקסואלית – יוצרים כאן אנדרלמוסיה קקופונית. כל אלה מוציאים מאנשי הצוות המלומדים תסביכים אישיותיים בלתי נשלטים. במחשבה נוספת, אין זה אלא מיקרוקוסמוס לסכסוך ברמת המאקרו, שכן המלחמה הזאת הינה התפרצות ישירה של דחפים מודחקים, ורגרסיות ביכולת הבקרה של האגו לגבי תהליכי החשיבה (בשפת העם, הקריזה מוחקת לכולם את השכל).

כפי שכל אחד יכול להבחין, המנגנון הפעיל ביותר בסכסוך הנוכחי הוא מנגנון ההשלכה. כולם משליכים על כולם: הם רקטות וטילים, אנחנו פצצות ופגזים. לא צריך להיות פרויד כדי להבין שזהו מאבק פאלי, בו הצדדים מתחרים ביניהם על שאלת האורך, הגודל ועוצמת הפורקן. באופן לא מפתיע, מנגנון ההשלכה מאופיין בהגנה מפני חרדה חודרנית. האדם המשליך מייחס הרגשות, משאלות ודחפים מעוררי-חרדה לאובייקט אחר. מקור האחריות למתרחש מוטל על הזולת, ולכן המשליך חרד שמא יותקף או יילכד בידי כוחות עוינים.

מבין מאפייני מנגנון זה, בסכסוך הנוכחי נוכחים ארבעה:

1.      ייחוס תוקפנות ועוינות לדמויות אחרות

2.      דמוניזציה של האחר

3.      חיפוש אחר הגנה

4.      חששות ממוות, פציעה או תקיפה

ברמה הקבוצתית, כאשר שני הצדדים לכודים בתוך אופרציות הגנתיות השלכתיות, המנגנון גורם לעיוות המציאות, ומפשט את החיים האמוציונאליים של הפרט בכל צד (או בשפת העם: טווח הרגשות מצטמצם לרמה של ילד בן ארבע).

לאור הדיאגנוזה המדאיגה, אנו מציעים לפתור את הסכסוך בין הצדדים באמצעות סובלימציה מעודנת יותר לדחפים הפאליים כגון סיגרים, רובי מיים ואופנועים; לחילופין, הסבת מנגנון ההשלכה לחפצים פחות מזיקים כגון עוגות קצפת, צלחות חרס ופריזבי. באם צעדים אלה לא יועילו, לא נותר אלא להפעיל את הנשק האולטימטיבי: גננת לכל מנהיג. מישהו הרי צריך להגיד להם שהגיע הזמן לפיפי ולישון.