אחרי הדיונים בבלוג על יופי וטופי ואופי, ואחרי הממשות שעניין הפיטורין קיבל עם פירסום הפוסט האחרון, החלטתי לעשות שינוי בחיי. הוכחה חד-משמעית לדליפת הוירטואליה אל תוך חיי הפיזיים, שכן הפעם האחרונה שבה עשיתי את הצעד הזה היתה לפני שתים עשרה שנים, ואולי יותר.
על המקרר, בין מגנטים של וטרינרים, מוניות, פיצות ושאר ירקות, יש גם אחד עם פרחים ופרפרים ורודים מרחפים מעל האותיות: הקוסמטיקאית ציפורה. קיבלתי אותו מאשתו של אחיה של אשתו של חבר ילדות שגר כבר יותר מעשר שנים באמריקה. המלצה ראויה. התקשרתי. למרבה הפלא ציפורה זכרה אותי והתעקשה לברר את שלומם של כל בני המשפחה שלי אחד לאחד לפני שקבענו תור.
נכנסתי בדחילו ורחימו לחדר הטיפולים שהיה מקושט גם הוא בפרחים ופרפרים. תוך כדי התפשטות צילצל הסלולרי שלי. על הצג הופיע שמו של המנכ"ל. מאחר ומוקדם יותר הוא התקשר כדי לבשר לי שמכתבי הפיטורין בדרך, רק אסור לי לגלות לאף אחד, לא התחשק לי במיוחד להמשיך ולדסקס איתו את הפרטים הפחות נעימים של העסק.
זה המנכ"ל, אמרתי לציפורה בהתנצלות, כשלחצתי על כפתור ה'השתק'.
במה את עובדת? עירבבה בינתיים משחה מחומרים אותם שפכה מכל מיני בקבוקים וצנצנות.
אה, אני מעבירה הרצאות וסדנאות. לבשתי את החלוק וכיסיתי את השיער בכובע חד פעמי.
איזה סדנאות? התעקשה.
נו, כאלה של מודעות עצמית, דמיון מודרך, מנהיגות, התמודדות עם קונפליקטים, כאלה. איך אני יכולה לפרט כשתיכף הוא תוקפת את עור פני המוזנח?
אההמממ, הימהמה לעצמה כשכיוונה לעברי זכוכית מגדלת ענקית, ממנה נשקפו זוג עיניים עגולות. כמה שנים את אומרת שלא היית אצל קוסמטיקאית?
שתים עשרה, אמרתי בתחושת אשמה כבדה, ועצמתי את העיניים ליתר ביטחון.
מעניין. מעניין. מלמלה לעצמה. אחר כך משחה אותי בקרם צורב שכמעט הבריח אותי חזרה הביתה אל מי הברז וקרם הידיים. גם אני מתעסקת עם סדנאות כאלה, את יודעת?
באמת? פתחתי את עיניי ומייד עצמתי אותן בבהלה.
אני מארגנת קורסים אצלי בבית וסופי שבוע בים המלח עם מסאז'ים והרצאות, ענתה לי.
יופי, כשסופסוף יש לי הזדמנות לשווק את עצמי, אני תקועה מתחת לזכוכית מגדלת וערומה עד המתניים מתחת לסדין דק. עכשיו איך בדיוק מנסים לשכנע אותה שאני בנאדם נורא רציני בתחום הזה עם קבלות, והכל בזמן שהיא תוקפת חזיתית שחורים שיושבים אצלי באפידרמיס בדו קיום מלא במשך כל כך הרבה שנים?
נדמה לי שהסיכום בינינו היה איזה בארטר: הרצאה תמורת השתתפות חופשית בסופשבוע בים המלח, לא כולל המסאז'ים. לא כל כך זוכרת, הייתי עסוקה בלבחון את פני מול המראה ולחפש את השינוי המהפכני. אז זהו, שאין. אני נראית בדיוק אותו דבר, מינוס כמה שחורים.
*******
עידכון עכשווי: חצי ארגון קיבל היום מכתבי פיטורין. אני עדיין לא. יש לי כנראה עוד חודש-חודשיים של חסד. המנכ"ל המפוטר רמז לי שהוא רוצה אותי לארגון החדש שיקים לתפקיד בכיר. עניתי לו שאשמח לשקול כשההצעה תהיה רלוונטית.
בינתיים הכל כאילו כרגיל. נראה כמה זמן תמשיך ההצגה הזאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
