בכל קבוצה יש אחד כזה. הפעם קוראים לו חאפז. לפעמים נדמה לי שהתפקיד שלו הוא לטלטל את היהודים שחושבים שהם יודעים עם מי הם יושבים לדבר. והם לא.
אני לא מקופח, הצהיר אתמול חאפז. מקופח זה רק מי שמצפה שיעזרו לו, שמאמין שיש צדק ומישהו צריך להביא אותו אליו. אני לא מקופח כי אני לא מצפה לשום צדק מהיהודים. הם גזלו ממני את האדמות שלי, ועדיין אלה האדמות שלי. אני לא צריך טובות מהם, אני לא רוצה אותם בתור חברים, אני לא רוצה דו-קיום איתם, אני לא רוצה אותם בכלל. שיחזרו למקום שממנו באו.
כאן קופץ אחד היהודים וקוטע את החפאז התורן: אין לנו לאן לחזור. היתה שואה.
וחאפז מרים גבה ועונה לו שהשואה היא לא סיבה מספיק טובה בשביל לעשות שואה לאחרים.
עכשיו תורם של היהודים להזדעזע: איך אתה משווה? אתה יודע ששם היו תאי גאזים?
מה זה משנה איך הורגים אנשים, עונה חאפז. תאי גאזים, יריות, הפגזות. בני אדם מתים. זהו. השיטה לא משנה כלום, אתם הורגים כאילו שאנחנו לא בני אדם, זה גם מה שעשו לכם, לא?
זמן לצעקות. אנשים מדברים בזעם, המילה 'הכחשת שואה' מסתובבת באוויר.
השואה היא הוירוס שלכם, צועק חאפז בחזרה. על כל דבר שאומרים לכם, אתם מחזירים בשואה. זה היה כבר לפני שישים שנים. אני מדבר על היום, אתמול, מחר.
סבתא שלי מתה בשואה, צועקת לו מישהי בחזרה. קוראים לה שירה.
וסבתא שלי ישנה כל לילה עם המסמכים שמאשרים שהאדמה הזאת היא שלה, עונה לה חאפז.
אבל היא חיה לפחות. אף אחד לא הכניס אותה לתא גזים. שירה בוכה.
לסבתא שלי אין אחים ואחיות בארץ, עונה חאפז, לא מסתכל עליה. חמישה מהם מתו בארבעים ושמונה, אחד נמצא בלבנון, אחד עד היום לא יודעים איפה הוא. אולי מת וזרקו את הגופה שלו לזבל. אז מה ההבדל? למה, אני בוכה בגלל זה?
אתה לא יכול להגיד לנו ככה שהשואה היא וירוס, אתה יותר גרוע מאלה שמכחישים את השואה, אתה יותר גרוע מ.. מ... לא יודע מה. הכי גרוע.
תגיד, אומר לו חאפז. אתה בטח רוצה להגיד שאני נאצי. קל לכם להפיל את זה על כל אחד שזורק לכם את האמת בפרצוף.
כן, אומרת לו המתולתלת שישבה עד אז בשקט. נכון, זה מה שאתה. אתם רוצים להשמיד אותנו. לא תנוחו עד שתזרקו את כולנו לים. זאת האמת ולא אכפת לי להגיד לך את זה בפרצוף.
דרור מיישר את המשקפיים ומכחכח. אין אמת אחת. ליהודים יש את האמת שלהם, ולערביי ישראל יש...
חאפז מאדים ומתרומם. אל תקרא לנו ערביי ישראל. אנחנו לא שייכים לישראל. אנחנו פלשתינים של ארבעים ושמונה. בגלל השואה קמה לכם מדינה, אבל זאת לא הצדקה לעשות לנו שואה. אתם עכשיו חזקים, אתם הכי חזקים במזרח התיכון, תפסיקו לילל כל הזמן שאתם קורבנות ובאותו זמן להפוך אותנו לקורבנות כי יש לכם תמיד הצדקה לזה, תמיד יש לכם גיבוי של השואה לכל מה שאתם עושים לנו.
אני לא מוכנה להקשיב, אומרת מישהי מהצד. על דש החולצה שלה יש פתק שעליו כתוב רונית, והיא מורידה אותו ומגלגלת את פיסת הנייר בין אצבעותיה. לא מוכנה להקשיב למי שמשווה את השואה למשהו אחר. באתי לכאן כי חשבתי שיש עם מי לדבר, עכשיו אני מבינה שאין בכלל טעם להקשיב לך כי אתה לא מוכן להקשיב לנו. פעם חשבתי שיש סיכוי, היום איבדתי את האמונה הזאת.
חאפז פותח את פיו לענות, אבל סמיר שיושב לידו מניח יד על ברכו ופונה לרונית. אם אני מוכן להקשיב לך, את תהיי מוכנה להקשיב לי?
אני מוכנה לנסות, עונה במקומה גאולה. אני מוכנה להקשיב לך בתנאי שאחר כך תשמע איך גירשו אותי ואת המשפחה שלי מהבית לפני שנה. היא מהדקת את המטפחת שמכסה את שיערה. מסכים?
תתחילי את, אומר לה סמיר. ליידיז פירסט.
אולי בכל זאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
