לשם ובחזרה

הפנייה הראשונה היתה משין, אחר כך נינה ועכשיו מנטה. נראה שאין לי הרבה ברירות אלא לגלות את הסודות הכי כמוסים שלי, כלומר- אם יש כאלה, אחרי שפרשתי את החיים שלי לאורך ולרוחב הבלוג.

בפעם הקודמת זה הסתיים בחיטוט-קרביים פסיכואנליטי. הפעם אני מקווה שפרופ' זמבורה קבורה עמוק בתוך מגדל השן שלה, ולא תבוא לעשות ממני שוב צימעס

אז הנה כמה גילויים מרעישים על החיים שלי:

1. אני בלגניסטית. אבל לא מהחינניים האלה, עאלק פרופסורים מפוזרים שמסתובבים בעולם עם הראש בעננים ולכן כל הדברים החומריים נופלים להם מהידיים. סתם בלגניסטית. איכשהו דקה אחרי שאני מסדרת, מספיקה רק לסובב את הראש, והופל'ה- הבלגן חוזר. מאחר ואני אדם מאוד רציונלי, הבנתי שאין טעם להשקיע יום שלם בסידור פינת העבודה שלי (למשל) ואחר כך לשמור על הראש כל הזמן בכיוון הנכון כדי שלא יתגנב לי הבלגן בחזרה דרך החלון

2. באוניברסיטה לא הייתי מסוגלת לשבת שעה וחצי בהרצאה ברצף. תמיד קמתי ויצאתי באמצע לסיבוב. לפעמים חזרתי עם קפה ועוגה, לפעמים לא חזרתי בכלל

3. אני שותה קפה עם שלושת רבעי סוכרזית

4. לא זוכרת שמות ופנים ביחד. כלומר, כל אחד מהם בנפרד כן, אבל לחבר אותם כל פעם מחדש זה מבלבל אותי

5. פעם ידעתי לדבר הפוך ברהיטות. למשל: נִיאַ דעתְיו דבֵּרלְ פוּךהַ.

גם שרתי שירים בשפה הפוכה, ככה כולם היו עסוקים בלהתפעל, ואף אחד לא שם לב לזיופים (שזה בעצם הוידוי האמיתי)

***

והקורבנות הבאים לסקרנות הבלתי נלאית, כאלה שעדיין לא שורבטו למיטב ידיעתי.

(זה בסדר. אפשר גם להגיד לא. פולין נמצאת מעבר לים)

פארה

חוד התער

אודיסיאוס

אמ"ט

המתחזק של דנג'ה גנג'ה