לשם ובחזרה

סימן השאלה קפץ ערב אחד, לפני די הרבה שנים, כשישבתי עם חברה על מדרגות בית בו היתה מסיבה. רציתי כבר ללכת הביתה. הראש התפוצץ מהווליום, משהו בגבהים כאלה שמרעיד את כל האיברים הפנימיים, ולא רק את עור התוף. אבל המוזיקה היתה רק דבר אחד, הרבה יותר מתסכלת היתה העובדה שהרגשתי שם כמו אוויר. מסוג הדברים שקורים כשהולכים למסיבה עם חברה שהיא הדבר הכי סקסי ברדיוס  50 ק"מ. רטנתי משהו על כך שאני אחזור הביתה לבד, בעוד היא ודאי תסיים את הערב בסקס סוער עם אחד המסוקסים בחבורה שפיזזה בפנים.

סקס? היא הרימה גבה, אני בכלל לא אוהבת סקס. אני עושה את זה רק כי צריך, את יודעת.

זה לא פייר, אמרתי לה בהתמרמרות. הנה, אני מתה על סקס, ואף אחד לא מסובב אחריי את הראש; ואת – שזוכה למבטים חרמניים מכל גבר שעובר בסביבה – בכלל לא רוצה את זה. איך זה קורה?

לפני שהספיקה לענות, הדלת נפתחה, וצללית גברית חטפה אותה מהמדרגות חזרה למסיבה. אני נשארתי עם סיגריה וכמה הרהורים על הקשר שבין ברירה טבעית לבין חזיות תחרה ונעלי עקב.

הלכתי לברר איך משיגים מראה סקסי. הסתבר שצריך אחד מהשניים: או גנטיקה טובה או הרבה מאוד השקעה. גנטיקה זה הכי טוב, אבל לא כל אחת שופכת סביבה טונות של סקס-אפיל רק בגלל שהיא נולדה אנג'לינה ג'ולי. לפעמים צריך להזיז את הגנטיקה הצידה. אז אספתי הנחיות איך להיראות סקסית, ניסיתי אותן וגם הגעתי לכמה מסקנות אישיות עגומות:

* עקבים – פריט סקסי חובה. אשה על עקבים מדליקה הרבה יותר מאחת עם סתם סניקרס. אולי יש משהו בהליכה הזהירה הזאת, הקצת מתנדנדת, שמסובבת לגברים את הראש.

ניסיתי, בטח שניסיתי. רק שנראיתי כמו הכלאה בין ג'ירפה לברווזה.

הנעליים נשארו בארון. מי שרוצה לראות אצלי עקבים, יכול להציץ למגירה התחתונה.

* מספרה – להשקיע את כל החסכונות אצל ספר צמרת, אחד שיודע בדיוק מה אשה צריכה על הראש. להקפיד ללכת אליו באדיקות לפחות פעם בחודש לרענון הפריזורה, אחרת הרעמה מאבדת צורה.

הלכתי לנסות ספר כזה: אחרי שסירבתי בעקשנות לצבע, פסים, קוצים ועוד הצעות סקסיות, הוא גזר לי את השיער בפרצוף נעלב ושלח את הסטז'ר לעשות את הפיניש.

מאז אני ממשיכה לגזור לעצמי את הפוני מול המראה, וללכת פעם בשנה למספרה השכונתית אם צריך ואם לא.

* פדיקור\מניקור – יש כנראה משהו מדליק בצבעים אדומים או ורודים לוהטים. ציפורניים צבועות עוצרות את הנשימה לזכרים, אין לי מושג למה. אולי זה מזכיר להם מאבקים קדומים באריות ובממותות.

צביעת ציפורניים היא עסק מסובך. אפשר ללכת למישהי שתעשה את זה במקצועיות, אבל אז זאת התמכרות שבועית, אחרת הלק המתקלף מעניק לאוחזת בו מראה של פריחה מדופלמת. לעשות את זה לבד בבית מצריך אקרוטבטיקה שעדיין לא הבנתי איך בדיוק היא מתבצעת: לצבוע, לנפנף. לעבור ליד השנייה. שוב לנפנף, לתקן את מה שבינתיים התקלקל ביד הראשונה. לנפנף. לתקן את היד השנייה, וחוזר חלילה. בסוף נשארים כתמים מרוחים לאורך ולרוחב כף היד והרגל.

לא לחובבניות כמוני.

* שמלות צמודות, קצרות מלמעלה ומלמטה + חזיית פוש אפ – נדמה לי שברור למה זה סקסי, רק אי אפשר לעזאזל לנשום או לשחרר את שרירי הבטן אפילו לשנייה אחת, אחרת מתקבל מראה הריוני. נכון שאפשר ללכת למכון כושר כדי לקבל צלחת במקום שבו יש בטן, אבל גיליתי שאני מעדיפה רגליים על הספה וספר טוב.

הבנתי שכל אלה לא נוצרו בשבילי, או שאני לא נוצרתי בשבילם. סה לה ווי.

****

השבוע פגשתי שוב את חברתי הסקסית. השנים שעברו ושתי לידות לא שינו כלום. ישבנו בבית קפה קטן, וכל זכר שחלף לידינו לטש בה עיניים. היה במה להסתכל: שמלה צמודה, מחשוף, נעלי עקב, שפתון אדום שאותו חידשה מדי פעם, ציפורניים ארוכות ומקושטות, כל הארסנל. אבל בשביל מה?

מ'זתומרת בשביל מה? ענתה לי. זה הכיף של המבטים, לדעת שהם נמשכים אלי, שאני עדיין סקסית. זה לא קשור לסקס, את זה אני חייבת בלית-ברירה לבעלי, כדי שלא ילך לאחרות.

משהו כאן קצת משובש כאן, לא? ניסיתי להמשיך את הדיון שנקטע לפני שנים. מה הקשר בין סקס לבין לק לציפורניים או רגליים שזופות או נעלי עקב?

אין, אמרה ושתתה מהקפה שלה.

****

חשבתי לעצמי שדברים משונים קרו עם מערכת האיתותים בין גברים לנשים.  המיצג הסקסי הפך לטירחה שגוזלת המון משאבים. כדי להשיג את הלוק המתאים, צריך להשקיע זמן וכסף בלנז'רי, בגדים, נעליים, פרפומריות, קוסמטיקאיות, מניקוריסטיות, מכון שיזוף ומספרות. בתחרות על ליבו וגופו של הזכר, למשקיעות יש בונוס שמן של מבחר רחב יותר לדלות מתוכו את הפרטנר המוצלח. אבל נראה שזה כבר לא פונקציונלי רק למטרה הזאת, אלא משמש גם לאישוש האגו הנשי בלי שום קשר למידת העניין שיש לאשה בסקס כשלעצמו. הגברים שדולקים אחר בעלות המיצג המשובח יותר, בטוחים שיש בידם את המפתח לפיענוח רמת העניין הנשית בסקס; בעוד הנשים עצמן מצטיידות בכל הארסנל כי הן חושבות שזה מה שגברים רוצים, גם כשהן עצמן יודעות שלא תמיד יש קשר בין המראה המושקע לבין הדבר עצמו.

ואולי כן יש?