לשם ובחזרה

תארו לכם עולם דמיוני שבו לחלק מהאנשים מחלקים עם לידתם סנפירי שחייה, ויש שם מדען (נגיד מטורף, כזה מהסרטים) שרוצה לבדוק אם נטולי הסנפיר יכולים לשרוד בים גם בלי ללמוד לשחות. לצורך זה הוא לוקח אלף אנשים כאלה, מעלה אותם על אונייה, ואחרי  10 ק"מ, זורק אותם למיים. כולם טובעים מלבד אדם אחד שמצליח להגיע לחוף בשחייה.

אתם רואים, חוגג המדען, לא צריך ללמד אותם לשחות. נחישות והתמדה מספיקים!

השתגעת? שואלים אותו האחרים, הרי 999 אנשים טבעו.

אתם לא מבינים במדע, מתרגז המדען (לא רק מטורף, אלא גם עצבני). אתם מסתכלים על הטובעים, אני מסתכל על מי ששרד. מבחינה סטטיסטית, אם תזרקו עשרה מליון נטולי סנפירים לים, הרי עשרת אלפים מהם יחצו בכל מקרה עשרה ק"מ בים, בלי סנפירים ובלי ללמוד לשחות.

הבינו האנשים שיש דברים בגו, העמיסו עשרה מליון אנשים על אוניות והשליכו אותם בלב ים. אחר כך המתינו על החוף לשורדים. עשרת אלפים אנשים הגיעו לחוף והתקבלו בתרועות חצוצרה ובטקסים חגיגיים. הנה, אמר המדען, עשרת אלפים אנשים לא טועים, הם הוכחה ניצחת לתיאוריה שלי שאין צורך לבזבז ממון רב על שיעורי שחייה לנטולי סנפירים או על אוניות ורפסודות בשבילם. הם מסתדרים יפה גם בלעדיהם.

המדען המטורף הזה אולי לא קיים, אבל דרך החשיבה שלו מאוד מקובלת על הרבה אנשים. קחו את קונדוליסה רייס, שלמה מולה, מרים פורת, סמי סמוחה, סמי מיכאל, עליאן אלקירנאווי, ראלב מג'דלה, גולדה מאיר ועוד כמה. הם השורדים. בעולם של מיליארדים, יש מאות אלפים כמוהם. הם אלה שהגיעו לחוף בזכות כישורים נדירים, יכולות מיוחדות ואולי גם טיפת מזל. עבור אנשים מסוגו של המדען, הם ההוכחה שאפשר להצליח להגיע אל החוף גם בלי שיעורי שחייה, אוניות או רפסודות. אם אלקירנאווי הבדואי יכול להיות פרופסור וראש מחלקה באוניברסיטה, וראלב מג'דלה הערבי הוא שר בממשלה, זאת הוכחה לכך שערבים יכולים להגיע להישגים גם עם משאבים מקוצצים למערכת החינוך הערבית. אם קונדוליסה רייס, מרים פורת וגולדה מאיר הגיעו לתפקידיהן, סימן שנשים סתם מייללות על אפלייה בעבודה ותקרת זכוכית, הנה, מי שרוצה יכולה. אם סמי סמוחה קיבל פרס ישראל, סימן שאין שום בעיה למזרחים בישראל, הרי כל מי שיש לו שכל יכול לזנק גבוה בחברה הישראלית. אבל סמי סמוחה לא חושב ככה. בראיון שנתן למעריב בעקבות הזכייה שלו בפרס ישראל אמר את הדברים הבאים:

הסיכויים של בני עדות המזרח לסגור את הפער נמוכים היום אפילו יותר, וזה מצב שהולך ומחריף. רוב בני עדות המזרח עדיין נמנים עם השכבות הנמוכות, והאשכנזים הם במעמד הבינוני גבוה. החברה שלנו הופכת יותר ויותר לחברה קפטיליסטית, שבה פער כזה עובר מדור לדור, אלא אם כן נעשה מאמץ אדיר לסגור אותו, ולא נעשה מאמץ כזה. 

מעריב, "המגזין", 24/2/2008

קולגה שלי בעבודה ראתה את הכתבה הזאת וכעסה. נמאס מהיללנות הזאת של 'מגיע לי', אמרה. ההורים שלי הגיעו ממרוקו ואף אחד לא הפריע לי או לשתי האחיות שלי לעשות תואר שני. צודקת, אף אחד לא מפריע לה ולאחרים להגיע להשכלה גבוהה. אף אחד גם לא מפריע לנשים להגיע למשרות טובות ורווחיות, אף אחד לא מפריע לאתיופים להגיע לכנסת או לערבים להגיע לאקדמיה ולממשלה. הכי קל זה להסתכל על השורדים ולהגיד שהנה, זה אפשרי. לא צריך לעשות את אותו מאמץ אדיר שסמי סמוחה תובע מהחברה ומהמדינה. למה לשפוך ממון יקר כשהשורדים כאן על החוף איתנו? למה לבזבז משאבים יקרים כשהם הוכחה ניצחת לכך שאפשר גם בלי השקעת משאבים חברתיים לשחות כל הדרך מעוני להצלחה?

ובכל זאת, למרות קונדוליסה רייס ואובאמה ברק, רוב בתי הכלא ושכונות העוני באמריקה מאוכלסים בשחורים. למרות סמי מיכאל או סמי סמוכה, בישראל יש רוב מזרחי בעיירות הפיתוח ובבתי הכלא. למרות אלקירנאווי ומג'דלה, סיכוייהם של ערבים להגיע להשכלה גבוהה או לעמדות השפעה כמעט אפסיים. למרות גולדה מאיר, גליה מאור ומרים פורת, רוב הנשים מרוויחות שני שלישים מגברים ונתקעות במשרות נמוכות סטטוס.

אפשר לקחת את זוית הראייה של המדען העצבני מתחילת הפוסט: הרי יש הוכחה ברורה לכך שאפשר לעשות את זה בכוח הרצון והנחישות, אז כנראה שמי שמפרפר במיים ראוי לגורלו; מי שנמצא בכלא או בעיירות הפיתוח או במשרה בשכר עלוב אחראי בלעדית למקום שבו הוא נמצא. אמנם 999 אנשים טובעים על כל אחד שמצליח, אבל אפשר להיאחז בפרומיל השורד כדי להצדיק את העובדה שאין לנו, לחברה או למדינה אחריות על האחרים. החברה מחבקת את השורדים ובאותה נשימה בּזָה לטובעים. בסקר שערך סמוחה על יחסי יהודים ערבים, טענו שליש מתושבי ישראל שהערבים לא אינטליגנטים (ולכן הם נחשלים). לא צריך ללכת לסקרים כדי לשמוע את הטענה שהסיבה לכך שהמזרחים או האתיופים מאכלסים את העשירונים התחתונים היא שהם פרימיטיביים (תרגום סמוחה: לא נולדו לתרבות המערבית או העברית); או שנשים לא מרוויחות כמו גברים כי לא בא להן להתאמץ בעבודה ולהתקדם. החברה נאחזת בשורדים כהוכחה ניצחת לכך שמי שרק רוצה יכול, ומי שלא רוצה מספיק, שיטבע.

ואפשר גם לקחת את זווית הראייה של סמי סמוחה, שורד שמביט בעצב בהמונים הנאבקים בגלים הקרים ובכרישים ומבקש מהחברה להתגייס כדי ללמד אותם לשחות ולהביא להם רפסודות, כי רובם לא מצליחים להשיג סנפירים בכוח הרצון בלבד. ולא, לא מדובר רק במזרחים, אלא בכל קבוצת אוכלוסיה שלא זכתה לקבל סנפירי הצלחה מלידה. למשל, שהם לא לבנים, שהם לא גברים, שהם לא מערביים, שהם לא בעלי משאבים.

ואולי המדען המטורף והעצבני בכל זאת לא כל כך דמיוני.