לשם ובחזרה

בשבת היה מפגש משפחתי. לפעמים המפגשם האלה מזכירים לי תיאטרון. לא בגלל שמישהו ישב מלמעלה וחשב איך לבנות את המחזה. להיפך, אצלנו השחקנים עצמאים לגמרי, אבל לכל אחד תפקיד מוגדר ובהינתן האות, מתחילה תגובת שרשרת וכולם נעים בתבנית הידועה. חסר רק הכרוז שיודיע שעכשיו מתנהל מחזה מס' 15 או מס' 6. בעצם לא צריך את הכרוז, הצעד הראשון מכתיב את הבאים, והתנועה מתנהלת כסידרה.

אבל קודם השחקנים ומשפטי המפתח שלהם.

אמא: עבדתי כל הלילה כדי להכין לכם את ה [הכנס מאכל, רצוי כזה שדורש עבודת ידיים מתישה]. אל תיכנסו לי למטבח. לא צריך עוד סלט. להעביר לקערות קטנות. אני מגישה. בזמן האחרון כל כך כואב לי ה [הכנס כאב תורן], שאני לא מצליחה לזוז מרוב כאבים. נמאס לי מכל הרופאים. פּאִיס דה מְיירְדָה (חרא של מדינה). אוי, אכלתי יותר מדי. אני הולכת לשכב לכמה דקות.

אבא: אמא שלכם עבדה כל הלילה כדי להכין להם את ה [  ]. למה לריב, בשביל מה זה טוב? נכון שהיה נורא כיף איך שפעם היינו יוצאים כולנו לטייל? בזמן האחרון כואב לי ה [הכנס כאב תורן]. הרופא אמר לי ש [ציטוט מרופא מניאק]. פאיס דה מיירדה. אוי, אכלתי יותר מדי. אני הולך לנוח.

אחות בכורה: מה אתם כאלה עצבנים, בסך הכל איחרתי שעתיים.  צריך עוד סלט. לא צריך להעביר לקערות קטנות. אמא, אולי תשבי כבר, אני מגישה את העוף. אמא שבי! אמא, למה את לא הולכת כבר לרופא? אם אתה מספר עוד בדיחת שפנים אחת אני הולכת. אוי, אכלתי יותר מדי, כואבת לי הבטן.

אני: אח קטן, ספר עוד בדיחת שפנים. מה זה משנה אם זה בקערה גדולה או בקערות קטנות? אמא, שבי כבר. למה את לא הולכת לרופא? איך העוגה שהכנתי? בטח שאפשר לאכול מהעוגה בתור מנה ראשונה. מה זה משנה מי מגיש, שימו הכל על השולחן וכל אחד ייקח לעצמו. אוי, אכלתי יותר מדי. מי  בא איתי להפסקת סיגרייה?

אחות קטנה:  תעזבו, אני רוחצת כלים. אמא, למה הבשר במקרר לא מכוסה? איפה המפיות? למה אין קעריות קטנות נורמליות על השולחן? למה את לא הולכת לרופא? אל תגעו בעוגה, זה לקינוח! אנחנו מחכים כבר שעתיים שהוד מעלתה תואיל ברוב טובה להגיע. אני מגישה. צריך עוד שני סלטים. לא ישנתי כל הלילה. אוי, אכלתי יותר מדי. טוב, רק עוד כפית קטנה.

אח קטן: פעם שפן אחד בא לחנות מכולת. פעם שפן אחד פגש אריה. פעם שפן אחד הלך במדבר. פעם שפן אחד ישב ועשה פדיקור. מתי אוכלים? אוי, אכלתי יותר מדי. יש קינוח?

ועכשיו למשחקים. הפעם משחקים שיש בהם אוכל. בעצם, בכולם בסופו של דבר יש גם אוכל. מילא.

משחק ראשון: 'שעת מפגש'

קובעים שעת מפגש. נניח, אחת עשרה בבוקר, כדי שלאחות קטנה יהיה מספיק זמן לריב עם אמא שלי על סידור השולחן. בשעה אחת עשרה אפס אפס מתייצבת אחות קטנה על טפה וכלבתה. בשעה שתים עשרה ודקה אני נגררת פנימה עם עוגה חמה עדיין, כזאת שאפיתי בבוקר, כלומר בשעה עשר כדי שאפשר יהיה לצאת באחת עשרה ולהגיע בול בזמן באיחור קל. עכשיו המרוץ בשיאו והתחרות צמודה. אח קטן בדרך, כבר דוהר על הכביש. מולו, מהדרום הרחוק, יוצאת אחות בכורה. לא ממש יוצאת, אלא בתכנון לצאת בזמן, אבל השעון אצלה התקלקל לפני שני עשורים ועדיין לא תיקנה. אחות קטנה מסיימת להעיף את קערות הפלסטיק מהשולחן, לרחוץ כלים, לסדר יפה את המפיות ולצלצל שלוש פעמים  לנוסעים כדי להאיץ בהם. אח קטן בהפסקת פיפי וקפה על כביש 6. אחות בכורה מודיעה שהנה, היא כבר יוצאת. השעה אחת, העוף מתחיל להישרף בתנור, לא נורא, כולנו אוהבים שרוף. אחת וחצי. אחות קטנה כבר חרשה שביל מהמטבח אל הדלת ובחזרה ומודיעה שהיא תיכף צריכה ללכת. צלצול בדלת, אח קטן ומשפחתו. אחות קטנה מודיעה שיושבים לאכול ולא מחכים לאגואיסטית מהדרום. אח קטן מספר בדיחת שפנים, אחות קטנה צורחת שישתוק. יושבים לאכול, משאירים כיסאות ריקים, אולי בכל זאת יגיעו משפחת אחות בכורה או אליהו הנביא. באמצע המנה העיקרית אחות בכורה מופיעה בפתח עם מגש של עוף שצריך עדיין לתבל כי היא לא הספיקה. אחות קטנה חושקת שיניים בזעם. אח קטן מספר בדיחת שפנים. כולם יושבים ואוכלים ואוכלים ואוכלים.

משחק שני: 'להאכיל את הקוזקים'

בכל מפגש משפחתי יש ציפייה שתוך כדי המהומה יפשוט עלינו גדוד קוזקים ויתבע להאכיל אותו ואת סוסיו לכל החודש הקרוב. כידוע קוזקים רעבים הם נורא מסוכנים, ולכן נערכת המשפחה בהתאם.

סיבוב ראשון

אבא: שכל אחד יביא משהו איתו. אמא מרגישה לא טוב.

אמא: אני לא מכינה שום דבר. כואב לי ה [הכנס כאב תורן].

אחות בכורה: אני מביאה כמה ירקות מהמושב. מישהו רוצה עגבניות שרי?

אני: עוגת גזר או שוקולד? דיאטטית או רגילה?

אחות קטנה: אני קונה כמה סלטים בדרך.

אח קטן: אני מביא איתי שקית אורז ומבשל כמה דקות לפני הארוחה, שיהיה טרי.

סיבוב שני

אבא: מי מביא בשר?

אמא: טוב, אני מכינה מרק, שאף אחד לא ייסחב עם מרק כל הדרך

אחות בכורה: כנפיים בתנור כולם אוהבים

אני: יאללה, גם עוגת גזר וגם עוגת שוקולד

אחות קטנה: אולי קצת תפוחי אדמה בתנור

אח קטן: אז אני מביא את השתייה?

סיבוב שלישי

אבא: אמא עבדה כל הלילה והכינה מקרר מלא באמפנדס*

אמא: עבדתי כל הלילה והכנתי לכם הפתעה. אמפנדס

אחות בכורה: הבאתי כנפיים בתנור, ירקות מהמושב, אורז, וגם ספגטי בשביל הילדים

אני: ליתר ביטחון הבאתי שלוש עוגות. אחת דיאטטית, אחת בריאותית ואחת שוקולד, שגם הילדים יאכלו. אה, גם שני עופות בתנור ובטטות אפויות.

אחות קטנה: חשבתי שכדאי להביא קצת צלי. נדמה לי שחצי קילו לבנאדם יספיק פחות או יותר.

אח קטן: הבאתי פירה כי הילדים שלי לא אוכלים שום דבר אחר. גם שניצלונים כי הילדים שלי לא אוכלים שום דבר אחר. גם חזה עוף מוקפץ כי אשתי לא אוכלת שום דבר אחר.

סיבוב אחרון

כולם במקהלה: אוי, כמה אכלתי. כואבת לי הבטן.

לצופה מהצד משפטי המפתח נשמעים פשוטים והסיטואציות מגוחכות. רק השחקנים יודעים את הסאבטקסט של כל משפט וסצינה. חלקם מבוססים על היסטוריה משותפת, צלקות מגרדות וחיסול חשבונות. יש עוד משחקים, הרבה יותר גלויים. המשחקים שכאן הם מהסוג שלא מסתיים בדרך כלל בפיצוץ המוני, אבל מכיל זרעים חבויים שלהם. בשנים האחרונות נזהרים מהמשחקים הגלויים, משתדלים להדחיק אותם לפינה מאובקת, ורק טריגרים לא מתוכננים מפעילים את המנגנון המוכר. יש לי ניחוש מה גרם לשינוי, אבל בשביל זה אני צריכה פוסט שלם שיגיע בטח מתישהו.

אני מנחשת שאנחנו לא המשפחה היחידה שמנהלת משחקים כאלה, הייתי אפילו מהמרת על זה שברוב המשפחות יש טקסטים מוכרים, דיאלוגים שחוזרים על עצמם וסצינות קבועות שמכילות סאבטקסט שזר לא יבין, למזלו הרב.

שווה קפיצה

איתי ( ), הוא ג'רום ק., סופר בהתהוות, כותב מהנשמה. בלוג שכל פוסט בו שווה קריאה.

הנה סידרת 'הייתי בן 22'. חמישה פרקים, זה הראשון.

תיהנו.

******************************

מומו כתבה פוסט שבו ביקשה המלצות על בלוגים שווים וגם קיבלה לא מעט כאלה.

למי שרוצה לקרוא את הרשימה או להוסיף להמלצות: כאן.