הילדה אוכלת רק פירה ושניצל תעשייתי.

יש שיטות מצויינות לגרום לילד לאכול מזון בריא. כנראה אין לך חשק או כוח להתמודד עם הילדה!

לילד יש שלושה שליליים בתעודה.

אתם עסוקים מידי בעצמכם, לא משקיעים בילד מספיק!

הילד נתפס על ידי המשטרה כשהוא מעשן מריחואנה.

זאת תוצאה של הזנחה מתמשכת. הייתם צריכים להשגיח על הילד שלכם כמו שצריך!

הילד לא מכין שיעורים.

אתם לא יודעים לשים לילד גבולות!

החדר של הילדה מבולגן.

אם היית מחנכת אותה מגיל צעיר לסדר ולנקיון, זה לא היה קורה!

כל הדוגמאות שייכות לילדים שלי. ההערות הגיעו ממורים, בני משפחה ושאר נשמות טובות. הבסיס לכל ההערות היא 'הנחת-הטיפוח', כלומר האמונה שכל מה שהילדים עושים קשור לאופן שבו ההורים מחנכים אותם. לכאורה אקסיומה שאי אפשר להפריך אותה.

פעם סיפרו שאת הילדים מוצאים בכרוב, זה היה אמנם כדי להיפטר משאלות שההורים לא ידעו איך לענות עליהן, אבל אפשר לקחת את זה הלאה. נניח שילדים היו כרובים (כאלה שגדלים בגינה, לא אלה שמרחפים בשמיים עם נבל). בא הגנן, טומן זרע בגינה, משקה, מדשן ומתחח, שר להם שירים מרגשים ובסוף יוצא לו כרוב שמנמן לתפארת. אה, אומרים לו כולם, איזה גנן נהדר אתה!

אבל נניח שאותו גנן עשה כל מה שכתוב למעלה, אבל הזרע אפעס מכיל דווקא גֶנים של כרוב פרא. לא רק זה, גם האדמה לא מתאימה במיוחד לגידול כרובים, שלא לדבר על המיים הקשים. אם היה חסר משהו, הגיעה קרה בלילה והקפיאה את הכרוב הפעוט ואז בא שרב שצרב את העלים והותיר בהם כתמים צהובים לרוב. לחגיגה מצטרף לבנין-הכרוב, פרפר מרהיב שנהנה לזלול בשלב הזחלות שלו דווקא עלי כרוב טריים. הגנן, שהיה חולה כמה ימים, ריסס מאוחר מדי והעלים כבר מחוררים.

הגנן מגיע עם הכרוב שלו אל השוק וכולם מעקמים את הפרצוף. איזה גנן גרוע אתה, הם נוזפים בו, תראה את הכרוב שלך, כמה שהוא פגום, אם רק היית משקיע בו יותר, היה יוצא לך כרוב לתפארת מדינת ישראל. בוש והיכלם!

שום תירוץ לא מתקבל. הצלחת הכרוב היא הצלחתו של הגנן. הפגמים שבכרוב הם העדות לכשלונו.

בסדר, ילדים הם לא כרובים וגם לא שאר ירקות. הם בני אדם שגדלים תחת אחריותם וחסותם של ההורים שלהם. אבל כמו הגנן למעלה, גם כשמבצעים בנאמנות את כל ההוראות לגנן המתחיל והמתקדם, התוצר לא יהיה ילד או מבוגר מושלם. יהיו כתמים וחורים שאת האחריות עליהם מטילים כולם על ההורים, בעיקר על האמא. האמא כמו כולם, מאמינה שאם רק היתה עושה משהו שונה או משקיעה יותר זמן, הכל היה נפלא. אכולת רגשות אשמה, היא רצה לספרים ולקורסים כדי לברר איך עושים את זה נכון יותר ומקבלת התראות חמורות שכל פיפס שלה ישפיע על הילד באופן בלתי הפיך. כדי למנוע נזק נורא לצאצאים האומללים היא מגייסת עוד ועוד זמן, תמיד על חשבון צרכים אישיים שלה שהופכים לזיכרון רחוק. היא מאמינה שבהקרבה הבלתי פוסקת היא הופכת את הילדים שלה למאושרים יותר, בריאים יותר ובעלי עתיד מזהיר יותר. ואחרי כל זה, הילדים לפעמים אומללים, לפעמים מאושרים; מצליחים בתחום אחד, בינוניים בתחום האחר וכושלים בתחום השלישי; חברותיים או מבודדים חברתית; רזים, שמנים או אנורקסיים. בקיצור, הם יוצאים בני אדם רגילים.

הנחת-הטיפוח, שנתפסת כאקסיומה, הצמיחה מאז פרויד קשישא דורות רבים של הורים אכולי רגשות אשם ומבוגרים שתולים את כל מה שקרה, קורה ויקרה להם בחיים באופן שבו גידלו אותם ההורים.

בספר "מיתוס גידול הילדים" בוחנת ג'ודית האריס את הנחת-הטיפוח. ככה היא כותבת: "מכרו להם [להורים] אחיזת עיניים. יש להם זכות להרגיש מרומים. ההורות אינה תואמת את הגדרת התפקיד כפי שהיא מתפרסמת לקהל הרחב. זוהי משרה שבה כנות ועבודה קשה אינן מבטיחות הצלחה. שלא באשמתם, להורים טובים יש לפעמים ילדים רעים... הרעיון שאנו יכולים לגרום לילדינו להתפתח איך שאנחנו רוצים הוא אשלייה. ותרו עליו." (האריס*, עמ' 345)

הספר לוקח את אחת הפרות הכי קדושות בתרבות המערבית ומפרק אותה כמו לגו לכל מרכיביה. כל אחד מהמרכיבים זוכה לטיפול משלו, בעיקר הפרכה עקבית של המחקרים שנעשו בתחום, והצגת פרשנויות אלטרנטיביות לאמונות ועקרונות מקובלים. הנה כמה מההנחות האלטרנטיביות:

- האדם הוא תוצר של שלושה גורמים שמשפיעים על חייו: הגנטיקה, הסביבה החברתית וההורים. כן, לפי הסדר הזה. לעובדה שלהורים 'טובים' יש בהרבה מקרים ילדים 'טובים' (ולהיפך) היא בעיקר תוצאה של גנטיקה משותפת. האריס מביאה את מחקרי התאומים הזהים שהופרדו בלידתם ואומצו על ידי משפחות שונות כדי להראות שבבגרותם היו התאומים דומים להפליא באישיותם ובהתנהגותם זה לזה (ולהוריהם הבילוגיים) ולא להורים שאימצו אותם.

- הסביבה החברתית הקרובה של הילד, בעיקר זאת של בני גיל קרובים, היא שמשפיעה באופן מכריע על התנהגותו וערכיו של הילד. הורים יכולים לחנך ילד שאסור לגנוב עד שתצא נשמתם המשותפת, אבל אם הילד מסתובב עם בני גיל שגונבים, גם הוא יגנוב. המשיכה אל קבוצת בני הגיל הזאת היא ברוב המקרים תוצאה של גנטיקה שדוחפת את הילד להצטרף אל חבורת הדומים לו (או בגלל שהוא נדחה מהחבורות האחרות).

- התנהגות לא נישאת כמו תרמיל ממקום למקום. אנשים מכל גיל מתנהגים באופן שונה בנסיבות חברתיות שונות. ילד יכול להיות מנומס וצייתן או חצוף ומרדן מול הוריו, אבל ההתנהגויות האלה לא עוברות באופן אוטומטי אל מחוץ לבית. היחסים בין ההורים לילדים רלוונטיים בעיקר לתחום הבית. התנהגותו של הורה כלפי ילד משפיעה על האופן שבו הילד מתנהג בנוכחות ההורה. הורה שמטפח את ילדיו, יזכה אולי למערכת יחסים חיובית איתם, אבל לא בהכרח לילדים שהם מאושרים או מצליחים יותר בחייהם הבוגרים.

- לילדים בחברה המערבית יש שתי מערכות חיים שלעתים רחוקות הן חופפות: חיים בבית, וחיים מחוץ לבית. רוב הילדים נזהרים מלהביא את מערכת החיים של הבית החוצה, אל חברת הילדים, בעוד שהתהליך ההפוך כן מתרחש. אמא יכולה להתלבש בצניעות סולידית, אבל אם קבוצת הגיל של הילדה מתלבשת באופן פרובוקטיבי, גם היא תשאף להתלבש כמוהן, ואפילו תתבייש בסגנון הלבוש של אמה. באופן כללי, הרבה ילדים מרגישים שההורים לא מבינים כלום בהלכות החיים שבחוץ, והמתח שבין האמונות וההתנהגויות של חברת בני הגיל לבין אלה של הבית גורם לילדים לריב עם ההורים שלהם, ולא עם חבריהם בני גילם.

יש עוד הנחות, אבל אני מעדיפה להתייחס אליהן בהמשך במקום להעמיס אותן בבת אחת. לא עם כולן אני מסכימה, אבל כל אחת מהן היא טריגר לבדיקה עצמית. לא היה לי קל לקרוא את הספר. גם אני גדלתי על הנחת-הטיפוח ועליה גידלתי את הילדים שלי. לראות אותה מתפוררת פרק אחרי פרק חייב אותי לבחון במבט אחר את עצמי מול ההורים שלי ואת הילדים שלי מול ההורות שלי.

בהמשך, הייתי רוצה לקחת כמה פרקים מהחיים שלי ושל האנשים הקרובים לי ולבחון אותם מחדש דרך ההנחות האלטרנטיביות והשאלות שהספר הזה העלה אצלי. יכול להיות שבסוף אגיע לכמה תובנות חדשות על גידול כרובים בגינה.

אל החלק השני: סמים 

====

*האריס, ג'. ר. (2005). מיתוס גידול הילדים. ספריית אופקים, הוצאת עם עובד

שווה קפיצה

קוראת מחשבות, בלוג איכותי על ספרים: המלצות, ביקורת, אנקדוטות וארועים. לכל מי שאוהב את המלה הכתובה כשהיא גם ניתנת למישוש