לשם ובחזרה

בסביבה שלי חושבים שאני חיה די משונה בכל מה שנוגע ליהדות. לא שיש לי התנגדות להגדרה הזאת, אישית אני אוהבת חיות משונות, ואין כבוד גדול יותר מלהיות שייכת לקבוצה הנבחרת של אנשים שלא שייכים לאף קבוצה נבחרת.

בהזדמנות החגיגית הזאת של חגים שנופלים עלינו גשרים גשרים, חשבתי לעשות לעצמי קצת חשבון נפש, כולל סקירה היסטורית מקיפה של הביוגרפיה שלי ושאלות פילוסופיות על החיים ועל הזהות היהודית שלי.

סתם. סתם. רק רציתי להבהיל אתכם קצת. לא סקירה היסטורית מקיפה, רק קטעים רלוונטיים, שגם הם, למרבה הצער, הולכים להתפרש על כמה עמודי וורד.

****

הילדות שלי היתה תערובת של מנהגים. ביום שישי בערב היתה ארוחה חגיגית עם מפה לבנה, נרות ושירים. המטבח כלל מאכלים שבהן שמנת ובשר כיכבו ביחד, ולבית הספר הלכנו עם כריך של גבינה לבנה ונקניק. יום כיפור היה קודש למוזיקה קלאסית, בעיקר לאופרות. בראש השנה היינו מתהדרים בבגדים חדשים והולכים לבית הכנסת לשמוע את תקיעת השופר.

גם ברחוב קיבלתי קצת השכלה יהודית. בקצה הרחוב שלנו גר פסל, ואנחנו הילדים היינו מסתובבים בהתרגשות סביב הבית שלו, בטוחים שגילינו עובד אלילים. רצינו להיות כמו אברהם אבינו ולנתץ את הפסילים, אבל הסתפקנו בזה שעמדנו מול הבית שלו ושרנו במקהלה 'עובד אלילים' עד שהיה מגרש אותנו.

כשהייתי בערך בת 12 הגיע אלינו "דוד" מארגנטינה שנהג לשאת נאומים נרגזים בגנות היהדות. ממנו שמעתי שהשחיטה היהודית אכזרית ואסורה בכמה מדינות נאורות, שנשים ביהדות נחשבות נחותות, שעד היום מתקיימים חוקי החליצה והייבום המשפילים, שהכפייה הדתית לא מאפשרת לעניים לנסוע לטייל בשבת ושהחרדים פרזיטים ומשתמטים מהצבא.

בית הספר לא עזר לחבב עלי את היהדות. בשיעורי תנ"ך היה לנו מורה שעל כל שאלה או בעיה היה עונה ש"זוהי התכנית האלוהית" ואסור לנו להרהר אחריה. שיעורי תושב"ע היו משעממים ולא הבנתי בהם כלום. רק בכיתה י' נחשפתי למשהו שונה. התחלנו ללמוד יהדות, וההתנגדות לנושא התפוגגה כשלכיתה נכנס מורה שנראה כמו העתק נאמן למקור של ברוס ויליס, כולל הג'ינס החתיכי והחיוך הממיס. ברוס חולל כמה מהפכות בכיתה. קודם כל הוא היה מרתק, ולמרות הכיפה שלראשו, לא היסס לגעת בנושאים רגישים. למדנו שהגמרא מלאה בשאלות פילוסופיות, מוסריות, עקרוניות, ובשונה משיעורים אחרים - מאוד רלוונטיות לחיים שלנו. היו לו כמה עקרונות מוסריים לברוס שלנו. למשל, מבחני כבוד. במבחנים הוא היה פורש עיתון גדול מול פניו, או יוצא מהכתה וחוזר אחרי חצי שעה. כשסיפרנו למורה לתנ"ך על השיטה, היא אמרה לנו להגיד לו שלא שמים מכשול בפני עיוור. אמרנו לו, והוא הסתכל עלינו בחיוך ושאל: אתם מגדירים את עצמכם עיוורים?

אף אחד לא העתיק במבחנים שלו.

לא היססתי להביא לשיעורים שלו את כל הטיעונים של הדוד. הוא תמיד הקשיב בכובד ראש, גם כשהדברים היו עוקצניים או מעליבים. אחרי שהקשיב לטיעון, היה עונה בנחת, מביא גישות שונות, שואל ומציע רעיונות לתשובות. לפעמים היו דיונים סוערים וטעונים, אבל אף פעם לא הרגשתי פסילה שלי או של האחרים בגלל ההתנגדות לעמדות שלו.

הוא לא ניסה להחזיר בתשובה, אבל היחס שלי ליהדות השתנה. למדתי להכיר את העושר והעומק של מה שנתפס עד אז כחלק מטריטוריה של אנשים זרים ומנוכרים.

אולי לא במקרה, אחרי שסיימתי את פרק ההוראה בחיי התחלתי לעבוד כמנחה בארגון שעסק בחינוך יהודי. היה שם ייצוג לקשת רחבה של תפיסות עולם יהודיות: החל מחרדים וכלה באתיאיסטים. המשותף לכולם היה עניין ביהדות. היינו לומדים בחברותות ונשארים לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה בדיונים וויכוחים על קוצו של יו"ד. אחרי יותר מעשור בארגון הזה גיבשתי את תפיסת העולם העקרונית שאמנם עוברת עדיין שינויים פה ושם, אבל איתה אני מסתובבת עד היום.

אנסה לנסח אותה באופן תמציתי.

- הזהות היהודית שלי חשובה לי. יש בה מרכיבים של גורל ושל בחירה. נולדתי יהודייה ולא בחרתי בזה כמו שלא בחרתי להיוולד אשה או ישראלית, אבל הזהות היהודית שלי היא גם תהליך של בחירה והחלטות מודעות.

- חילוניות היא תפיסת עולם בפני עצמה, ולא 'אנטיתזה' לגישה דתית. חילוניות היא גישה שבה האדם ריבוני לבחור. החילוני לא מנהל משא ומתן עם אלוהים בגישת 'אני שומר מצוות, אתה תשמור עלי ותעניק לי פרסים'. אפשר להיות חילוני ולהאמין או לא להאמין באלוהים אם רוצים, כל עוד הבחירה מודעת לאדם עצמו.

- הגדרת היהדות כדת בלבד מרחיקה ממנה את כל מי שמגדיר את עצמו כחילוני. יש בזה הפסד גדול, בבחינת לשפוך את המיים עם התינוק.

- התרבות היהודית שייכת לכל מי שהוא יהודי. אפשר לגשת אליה מגישה ריבונית חופשית, ללמוד, להתווכח, לחשוב ולהיות חלק משרשרת מאוד ארוכה של אנשים שעסקו בשאלות האלה. אין כמובן מניעה ממי שהוא לא יהודי ללמוד את התרבות הזאת, הבעיה היא הפוכה: בגלל המשוואה שקיימת אצל חילונים רבים בין יהדות לבין דת ומצוות, נוצר נתק בין יהודים לבין היהדות.

- אין לאף אחד מונופול על היהדות. זכותי לקרוא ולפרש על פי גישתי, כדאי להכיר את הפרשנויות הקיימות. הפרשנויות האלה הן בבחינת כתפי ענקים, אבל אין לי מחוייבות לקבל את הפרשנויות האלה.

היהדות תמיד היתה פתוחה לקבל חילוקי דעות. מי שמכיר את הגמרא יודע שהמחלוקות שם לא היו מביישות שום פאנל מלומד של ימינו. לא תמיד הדיונים התנהלו בנחת: היו גם מריבות, החרמות, קללות ואפילו הרמת יד ורצח על רקע חילוקי הדעות האלה. ולמרבה הפלא – הכל מתועד בכתובים בלי ליפות או למחוק את הדעות הסותרות. מסתבר שאבותינו היו הרבה יותר אמיצים וכנים ממיטב הרבנים היום.

- הגישה של 'הכל או לא כלום' היא הרסנית. על פי הגישה הזאת או שאדם שומר על כל הכללים, קלים כחמורים, או שהוא סתם צבוע. יש בגישה הזאת התנשאות ולמרבה הצער, לא מעט חילונים מקבלים אותה כנכונה ולכן זורקים הכל לפח.

- אני בוחרת לקיים מנהגים יהודיים כשיש להם משמעות עבורי. לא כופה על המשפחה את המנהגים האלה, אבל הם מכבדים אותם כמו שאני מכבדת את זכותם לנהוג בדרך שלהם. זה אומר למשל שאני לא אוכלת או מבשלת חמץ בפסח, אבל אין לי בעיה עם הפיתות והלחם שמאופסנים בפריזר על ידי בני המשפחה. אני לא מבשלת בשר וחלב ביחד, אבל אם מישהו מהמשפחה רוצה לפזר גבינת פרמזן על רוטב הבולונז, זכותו לעשות את זה. אני לא אוכלת חזיר או פירות ים, אבל גם לא מחפשת תעודת כשרות במסעדה, ואין לי בעיה אם מי שאוכל איתי מזמין אוכל לא כשר.

- כל הזרמים ביהדות מקובלים עלי כולל רפורמים, חב"דניקים או קראים, וכל מי שמגדיר את עצמו כיהודי ורוצה להיות כזה, לא מתוך מניעים אינטרסנטיים חיצוניים (למשל כדי לזכות בזכויות עולה חדש).

- מדינת ישראל היא מדינה יהודית בזה שהתרבות היהודית בה היא טבעית וחיה ותוססת. בפורים טבעי לראות אנשים מחופשים ברחוב, ביום כיפור יש שקט בכל הרחובות וילדים על אופניים, בראש השנה אנשים נוהגים לאחל שנה טובה ובפסח כולם תקועים בפקקים כדי להגיע לארוחות משפחתיות. כל אלה ועוד הרבה אחרים הם מבחינתי הסיבה שבשבילה יש מדינה ליהודים: מדינה שבה יהדות היא חלק מהחיים. לכן גם כפייה דתית היא מיותרת ורק יוצרת אנטגוניזם.

- היהדות תמיד הרוויחה מדיאלוג עם תרבויות ודתות אחרות. לא במקרה המפעל הגדול ביותר של היהדות, התלמוד הבבלי, נכתב בבבל, והפריחה הגדולה ביותר של ספרות ושירה עברית היו דווקא בספרד. לכן אני שמחה שיש גם לא-יהודים במדינה, והייתי רוצה הפרייה הדדית בין התרבויות השונות.

כתבתי כבר שישה עמודים, אבל הורדתי שלושה מתוך התחשבות בקוראים. אולי בדף התגובות יעלו דברים נוספים. אתם מוזמנים להביא את תפיסת העולם שלכם וגם לא להסכים עם אף מילה שכתבתי כאן.

שווה קפיצה

יוזמה נהדרת של נתי יפת ומערכת "שקוף": קורס בכתיבה עיתונאית שכל ההכנסות שלו מוקדשות להפעלת אתר העיתונות החופשית.